עקרון האוניברסליות כבסיס לסמכות שיפוט בעניינים פליליים

הכלל של סמכות שיפוט כללית אוניברסלית (uviversal jurisdiction) הוא כלל מנהגי המאפשר לכל מדינה להעמיד לדין אדם שביצע, בכל מקום, עבירה מסוג פשע מלחמה, פשע נגד האנושות, שוד ים או סחר בעבדים. בנוסף לפשעים אלה ישנן מספר אמנות הדנות בפשעים בינלאומיים כגון: אמנות לאיסור עינויים, איסור לקיחת בני ערובה, הגנה על דיפלומטים, הגנה על אנשי סגל האו"ם, מניעת חטיפת מטוסים או מעשי טרור בינלאומיים. אמנות אלה מכירות בסמכות של כל מדינה, שהיא צד לאמנות, להעמיד לדין אדם שביצע במקום כלשהו, עבירה לפי האמנות, והמדינות מתחייבות להעמיד אדם כזה לדין או להסגירו למדינה אחרת שתעמידו לדין.

יודגש כי סמכות השיפוט הפלילית מוקנית לא מפאת עצם העובדה, שהמדינה הניחה את ידה על העבריין באופן פיזי, אלא עקב אופייה של העבירה.

בית המשפט העליון בפס"ד בע"פ 336/61 אייכמן נ\' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד טז 1033, עמ\' 2062 היטיב לבטא מהו מקור הסמכות של מדינה להעמיד לדין אדם שביצע עבירה שאינה בתחום הטריטוריה שלה ו/או שאינו אזרח שלה:

"היוצא מזה, כי המדינה התובעת לדין ומענישה על אותה עבירה אינה אלא פועלת כאורגן וכמורשה של הקהילה הבין לאומית וגומלת לעבריין על הפגיעה שפגע באיסורו של משפט העמים".

רוב תומכי העקרון מסייגים את הפעלת הסמכות האוניברסלית בכך שהמדינה שעצרה את העבריין חייבת קודם להציע את הסגרתו למדינה של המקום בו נעברה העברה. משמעותו היא שרק אם המדינה השניה אינה נזקקת להצעת ההסגרה, תוכל הראשונה ליטול לעצמה את סמכות השיפוט והעונשין.

הנימוק העיקרי בעד עקרון האוניברסליות הוא מניעת פשעים חמורים בכלל ובאזורים שאינם שייכים למדינה כלשהי כמו: הים הפתוח בפרט.

העקרון מגן על האינטרסים והערכים החברתיים  שהאיסור הפלילי נועד להגן עליהם ומגן על הסדר הציבורי הבינלאומי. כמו כן, העקרון מהווה אמצעי להיאבק בפעולות הפוגעות בחברה הבינלאומית כולה.

אופיים הבין לאומי של הפשעים והעובדה שיש בתוצאות של פשעים כאלה לפגוע עמוקות ביסודות וביציבות של הקהילה הבין לאומית מצדיקים את האינטרס האוניברסלי להעניש עליהם.

לעומת זאת, ניתן לטעון כנגד עקרון זה שהוא פוגע בזכויות בסיסיות בכך שהוא יוצר מצב שאדם עלול להיות מועמד לדין בארץ שאינה ארצו ואף לא בארץ שבה הוא עבר את העבירה על כל הכרוך בכך ושהוא אינו מכיר את חוקיה הפרוצדורליים ובמיוחד את סדרי הדין שבה.

כמו כן, עקרון האוניברסליות יוצר התחרות אוטומטית בין הסמכויות של כל המדינות בעולם וההתחרות בין הסמכויות הופכת להתנגשות ביניהן.

בפס"ד   the s. s. lotus case (pcij 1927)  התעוררה השאלה מתי מדינה זכאית להפעיל את סמכות השיפוט הפלילית. בית הדין הבינלאומי בהאג קבע, בין היתר, את העקרונות שלהלן:

•1.             המשפט הבינלאומי אוסר בד"כ (כלומר בהיעדר היתר מיוחד) על מדינה להפעיל את סמכויותיה - לרבות סמכות שיפוט - בתוך טריטוריה זרה.

•2.             אולם אין איסור כללי של המשפט הבינלאומי על מדינה להפעיל את סמכות השיפוט שלה לבי עבירה שבוצעה בטריטוריה זרה. עקרון הטריטוריאליות אינו מהווה יסוד יחיד לסמכות השיפוט הפלילית.

•3.             אין צורך לפסוק במקרה דנן הלכה אם מוקנית למדינה עפ"י המשפט הבינלאומי סמכות שיפוט לגבי עבירות, שבוצעו ע"י זרים מחוץ לתחומיה, רק מפאת גורם אזרחותו של קורבן העבירה.

עקרון האוניברסליות יושם בעולם בכלל ובישראל בפרט.

ע"פ 336/61 אייכמן נ\' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד טז 1033 - אייכמן ביצע את פשעיו מחוץ לישראל והועמד לדין בגין פשעיו בישראל מכוח החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. הטענה שהועלתה ע"י ב"כ של אייכמן כי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם  סותר את המשפט הבינלאומי נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון ונקבע כי הפשעים שאייכמן מואשם בהם הם פשעים בינלאומיים הגוררים סמכות שיפוט אוניברסלית וכדברי ביהמ"ש: "אפים האוניברסלי של הפשעים הללו הוא המקנה לכל מדינה ומדינה את הסמכות לשפוט את מי שנתן ידו להם ולהענישו."

(demjanuk v. petrovsky (u.s. 776 f. 2d 571, 1985 - פס"ד בעניין הסגרת דמאניוק לישראל.  הטענה שהועלתה ע"י ב"כ של דמאניוק כי לישראל אין סמכות שיפוט נדחתה ע"י ביהמ"ש בארה"ב ונקבע - תוך הסתמכות על פסה"ד בפרשת אייכמן - שהשמדת עם זו עבירה לפי המשפט הבינלאומי ולכן חל עקרון האוניברסליות.

פס"ד בפרשת יוניס (ארה"ב) - חטיפת מטוס ירדני. אחד החוטפים נתפס בארה"ב והועמד לדין. הטענה כי הואיל והחוטף אינו אמריקאי לארה"ב אין סמכות שיפוט נדחתה. נפסק שבהתאם למשפט הבינלאומי יש לכל מדינה סמכות שיפוט באשר לפירטיות בטייס.

פס"ד בעניין אבו מרזוק (ארה"ב) - אבו מרזוק נתפס בארה"ב והואשם במעשה טרוריזם. ביהמ"ש האמריקאי התיר הסגרתו לישראל תוך הסתמכות על עקרון האוניברסליות.

עבירות שעליהן מופעל עקרון האוניברסליות:

אפליה גזעית -בהתאם לאמנה נגד אפליה גזעית מ-1965 אפליה גזעית מהווה פשע נגד האנושות שמקנה סמכות שיפוט בינלאומית.

הפרדה גזעית (אפרטהייד) - בהתאם להחלטת האו"ם מ-1971 ואמנה מ-1973 הפרדה גזעית מהווה פשע נגד האנושות. האמנה היתה ספציפית לדרום אפריקה שם בוצעו פשעים אלה.

חטיפת מטוסים - לפי הסכם האג מ-1970 בדבר הגדרת תפיסה בלתי חוקית של כלי טייס, אדם אשר משתלט או מנסה להשתלט שלא כדין על מטוס אזרחי עובר עבירה ונוצרת לגביו סמכות שיפוט אוניברסלית.

אמנת טוקיו מ-1963 והסכם האג מ-1970 מטילות חובה על המדינות החתומות על האמנות להעמיד לדין כל אדם שעובר עבירה של חטיפת מטוס גם אם העבירה לא נעברה בטריטוריה של המדינות הללו ו/או העבירה לא נעברה ע"י אזרח. האמנות קובעות עוד כי אם המדינה אינה מעוניינת להעמיד את העבריין לדין עליה להסגירו למדינה שמבקשת את הסגרתו.

סחר בעבדים - סוחרים היו תופסים באפריקה עבדים ומכרו אותם כסחורה באמריקה. בשל מהותו ואופיו של הפשע הוא נחשב כפשע שיש לגביו סמכות שיפוט אוניברסלית.

הפרות חמורות של דיני מלחמה - עניינם של פשעים אלו הפרות של הוראות הכלולות באמנת האג ובאמנת ג\'נבה.

פיראטיות (שודדי ים) (piracy)- בהתאם להסכם ג\'נבה פיראטיות מוגדרת כפעילות בלתי חוקית של אלימות, מעצר או ביזה למטרות פרטיות ע"י אנשים השולטים באונייה או במטוס פרטיים - או ממשלתיים, שצוותם התמרד - כנגד אוניה או מטוס אחרים.

הגדרה זו דומה להגדרה המקובלת במשפט הבינלאומי המנהגי לפיה פיראטיות הינה כל מעשה בלתי חוקי שמבוצע למטרות פיראטיות בים הפתוח ללא שליטה טריטוריאלית של מדינה כשלהי. גם ניסיון לבצע עבירת פיראטיות מהווה עבירת פיראטיות.

לכל מדינה יש סמכות שיפוט לתפוס פיראטים, להעמידם לדין ולהענישם בתנאי שהעבריין נתפס בים הפתוח או בטריטוריה של המדינה שמחילה את סמכות שיפוטה.

הסמכות לפעול כנגד אוניית הפיראטים - או אוניה החשודה בפיראטיות - מסורה לכל מדינה שהיא ולאו דווקא למדינת הדגל.

פשעי מלחמה והשמדת עם - בעקבות מלחמת העולם השניה נערך בלונדון מסמך בו הוסכם ע"י המדינות המנצחות כי הנאצים עברו פשעי מלחמה ויש לתופסם ולהעמידם לדין. עסקינן ב-3 סוגי פשעים: 1. פשעים נגד השלום 2. פשעי מלחמה 3. פשעים נגד האנושות.

כמו כן, הוקמו בנירינברג ובטוקיו בתי דין מיוחדים שנועדו לשפוט אנשים שעברו עבירות כאלה.

ב-1950 הוועדה למשפט בינלאומי סיכמה במסמך את עקרונות נירנברג אשר מהווים הלכה למעשה את המהות של המשפט הבינלאומי הפלילי:

1. על כל אדם המבצע פשע לפי המשפט הבינלאומי הפלילי להיענש (אחריות אינדיבידואלית).

2. העובדה שהמשפט הפנימי של מדינה מסוימת אינו מסדיר את עניין הענישה בגין הפשע לפי  המשפט הבינלאומי אינה פוטרת את הפושע מאחריות בינלאומית.

3. ראש מדינה או פקיד ממשלתי המבצעים פשע לפי המשפט הבינלאומי הפלילי אינם פטורים מאחריות במסגרת המשפט הבינלאומי.

4. טענה לפיה הפשע בוצע עפ"י הוראות מגבוה אינה מתקבלת.

5. פושע מלחמה זכאי למשפט הוגן (מבחינה עובדתית ומבחינה משפטית).

6. איסור על פשעים נגד השלום, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

7. שותפות לדבר עבירה בעבירות לפי המשפט הבינלאומי.

בנוסף למסמך זה נערכה האמנה נגד השמדת עם. באמנה זו הוגדר המינוח "השמדת עם". בהתאם להגדרה אין רלבנטיות האם מעשה ההשמדה בוצע בזמן מלחמה או בזמן שלום.

עינויים - בהתאם לאמנה נגד עינויים מ-1985 מעשה עינויים מהווה פשע לפי המשפט הבינלאומי.

בהתאם לאמנות בינלאומיות גם לקיחת בני ערובה וחטיפת דיפלומטיים מהוות עבירות עליהן חל שיפוט אוניברסלי של המדינות החתומות על האמנות.