פרשנות סעיף 10 לחוק הירושה בהגדרת “בן זוג”

יחסי בני זוג עלו על שרטון . בני הזוג מתגוררים בנפרד ואף  מנהלים הליכי גרושין בניהם אך במהלכם ובטרם קבלת גט נפטר אחד מהם האם בן הזוג שנותר בחיים ירש את בן הזוג שנפטר?

סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי היורשים על פי דין הם:

1 מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;

2. ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם (בחוק זה- קרובי המוריש);

 סעיף 11 לחוק הירושה קובע את היקף הזכויות של היורשים על פי דין.

ההלכה הנוהגת לעניין פרשנות המונח “בן זוג” כאמור בסעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה, היא כי “בן זוג” הינו מי שנשוי בקשר נישואין פורמלי בעת פטירתו של המוריש.

מדובר בקביעה שבסטטוס וזיקה של קשר נישואין בין המוריש לבין בן הזוג. 

בן זוג לעניין חוק הירושה הוא מי שהיה נשוי כדין למוריש בשעת מותו.

לעניין הירושה אין חשיבות לשאלה מה היתה מערכת היחסים בין בני הזוג, ואף לא לעובדה שחיו בנפרד בעת מותו של המוריש.

 בעמ”ש (ת”א) 38845 -10-12 פלונית נ’ ל.א., ניתן ביום 7.1.2015 (פורסם בנבו) (להלן: “פס”ד פלונית“)  ניתח כבוד השופט שנלר את פסיקת בית המשפט העליון העוסקת במבחן הפורמלי:

“דהיינו, אם אכן קיימת זיקה של קשר נישואין בין המוריש לבין בן הזוג”. (ראה עמ’ 14 לפסק הדין).

כבוד השופט שנלר אף הפנה להצעת חוק דיני ממונות אשר מצאה לנכון לשנות מהחוק הקיים ולקבוע כי תקופת פירוד תנתק את הזיקה בין המוריש לבת הזוג.

: “בדברי ההסבר צויין מפורשות, כי המעמד של בן הזוג כיורש, מעוגן אכן בסעיפים 11 ו-55 לחוק הירושה, תוך הדגשה כי הוראות החוק הקיים הן פורמליות במהותן וכי…’ככל שני הזוג נחשבים נשואים,לא נבדק אופי הקשר ביניהם, ולעולם ירש את המוריש בן זוגו הנשוי לו, גם אם מדובר בנישואין ‘פורמלים’ בלבד…בהמשך צויין שאכן, ההצעה מבקשת לתקן את המעוות בעניין זה”.

כלומר, אף מדברי ההסבר להצעת חוק דיני ממונות נמצא כי בדין הקיים הפרשנות הנה פורמלית בלבד ולא מהותית.

ממשיך וכותב כבוד השופט שנלר בעמוד 19 לפסק הדין:

“לדעתי, לא בכדי לא מצאנו בפסיקה בבית המשפט העליון, עד היום, מקרה ובו אכן יושמה פרשנות מהותית בפועל. פתיחת האפשרות להיזקק לשאלת הנישואין דה פקטו, להבדיל מעצם הנישואין דה יורה, עלולה לגרום לסחף בפניות לבית המשפט במסגרת בקשה של צו ירושה, תוך טיעון כי הגם שמדובר באלמן או אלמנה, עדיין לאור מערכת היחסים, יש לראותם כמי שאינם ממלאים אחר הדרישה של בן-זוג…”.

יצוין כי בפסק הדין שניתן במסגרת עמ”ש 38845-10-12 נדון מקרה קיצון וחריג במיוחד. בפרשה שנדונה שם המערערת והמנוח היו בנתק מוחלט במשך 36 שנים ולמערערת היה בן זוג אחר ונולדו לה ממנו ילדים.

אף על פי כן, נקבע בפסק הדין כי יחול המבחן הפורמאלי ולא המהותי ונקבע כי האלמנה היא זכאית לרשת את המנוח.

מכאן שכאשר מתנהלים בין בני זוג הליכי גרושין הדרך היחידה להבטיח שרצונם בקשר לחלוקת עזבונם במקה של פטירה יקויים הינה אך ורק באמצעות עריכת צוואה וכל עוד לא ניתן גט רואים את בן הזוג כיורש גם אם לא מתקיים בין הצדדים מבחן מהותי למונח בן זוג וגם במקרה קיצוני.

עורך דין ונוטריון בפתח תקווה ניר טולדנו