תופעת העגינות – כפיית גט ע"י צווים בבית הדין הרבני

תופעת העגינות, היא תופעה חמורה וקשה אשר קיימת במדינת ישראל, בה בני זוג נדרשים להתגרש בהסכמה בלבד. כאשר בעל מסרב לתת גט לאשתו או כאשר אישה ממאנת לקבל את גיטה, עלולים הבעל או האישה להשאר נשואים שנים רבות לבני זוגם, לאחר שנפרדו מהם, בלי כל יכולת להקים משפחה. בפרט אמורים הדברים לגבי נשים עגונות, אשר אינן יכולות להוליד ילדים מבן זוג אחר, שאחרת הם יחשבו לממזרים.

 

עפ"י חוק בתי דין דתיים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה 1995, בית הדין הרבני רשאי להטיל מגבלות על סרבני גט, כפי שאכן הטיל בית הדין הרבני האזורי בחיפה בתיק מס 4687-68-1 (מתוך המאגר המשפטי נבו), על עורכת דין אשר סירבה לקבל גט, עד שיתמלאו התנאים אותם דרשה.

 

המגבלות אשר הוטלו על האישה היו כדלקמן :

 

"א.      בית הדין מוציא צו עיכוב יציאה קבוע נגד האשה לפי סעיף (2) 1   לחוק הנ"ל.

 

ב.       בית הדין מוציא צו לפיו האשה מנועה מלקבל דרכון ישראלי, להחזיק בו או להאריך את תוקפו לפי סעיף (2) 2 לחוק הנ"ל.

 

ג.        בית הדין מוציא צו לפיו האשה מנועה מלקבל, להחזיק או לחדש רישיון נהיגה בהתאם לסעיף (2) 3 לחוק הנ"ל.

 

ד.       בית הדין מוציא צו לפיו האשה מנועה לפתוח או להחזיק חשבון בנק  או למשוך שיקים מחשבון בנק, ובית הדין קובע בזאת כי היא לקוחה מוגבלת מיוחד כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981 וזאת לפי סעיף 2 (6) לחוק הנ"ל.

 

ה.      בית הדין מוציא צו לפיו האשה מנועה מלעסוק במקצועה כעורכת דין בהתאם לסעיף 2 (5) לחוק הנ"ל.

 

 בית הדין סבור שיש לפעול במידתיות ולא להטיל עליה בבת אחת את כל המגבלות. מן הראוי היה לקבוע ישיבה בכל שבוע ואם האשה תעמוד בסירובה הרי שיוטלו עליה מיגבלות נוספות."

 

לבית הדין הרבני, יש סמכות הקבועה לו בחוק לכפות גט באמצעים הללו כולל באמצעות מאסר.

 

סרבני גט וסרבניות גט, לא מאפשרים לבני/ בנות זוגם להמשיך לחיות את חייהם בכבוד ולצאת לחופשי מכבליהם של נישואין בלתי רצויים. אין ספק, שלפעמים, במקרה של סרבנות גט, יש הכרח לכפות גט, אפילו בצורות קשות ביותר, כגון אלו.

 

מצד אחד הציבור מתרעם על בית הדין הרבני ומאשים אותו בתופעת העגינות. אלא שבתופעה זו, אשמים אותם אנשים שמסרבים לתת או לקבל גט ולא בית הדין הרבני. כשבד"ר נוקט בפעולות השמורות לו בחוק, אך אינן מקובלות ועל פניו נראה שהן נוגדות חוקי יסוד, הציבור מתרעם על נקיטת הפעולות הללו. אך לעיתים פעולות אלו הן הכלי היחיד שיש לבית הדין לפתור את בעיית העגינות.

 

יחד עם זאת, במקרה של פסק דין זה, העובדה שהאישה היא עו"ד וסירבה לתת גט, מהווה שיקול משמעותי לעניין הטלת המגבלות הללו, כאמור בפסק הדין :

 

"א.      בית הדין בפסק דין מתאריך כ"ה אלול תשס"ח 25.9.2008 חייב את האשה בגט.  על פסק דין זה לא הוגש ערעור. האשה הוזמנה לסידור גט וסירבה לקבל את גיטה. לפנינו תביעה להטיל על האשה מגבלות האמורות בחוק לסרבני גט.

 

ב.       בדיון שהתקיים היום האשה המשיכה לעמוד בסרבנותה. ב"כ האשה אמר בדיון כי האשה מוכנה לקבל גט אם תקבל את המגיע לה, מדור וכן כתובתה (ראה בפרוטוקול במפורט). בית הדין הבהיר לו כי נושא המדור אינו בסמכותו של בית הדין ולכן לא יקבל טענה זו כדי להצדיק את סרבנותה. באשר לתביעת הכתובה שנפתחה לפני חודש, בית הדין הבהיר את עמדתו כי ידון בדבר מיד לאחר סידור הגט. שני נימוקים לכך. ראשית מצד הדין האשה רשאית לתבוע את כתובתה רק לאחר מתן הגט. אמנם פעמים רבות עולה נושא הכתובה טרם מתן הגט. אך זאת רק במסגרת כוללת של דיון בכל מכלול הנושאים כדי להביא את הצדדים להסכם גירושין כולל המקובל על שניהם. אך כאשר כבר ניתן פסק דין לחיוב גט, אין מקום לדרישות כגון אלו שהועלו על ידי האשה ולכן נושא הכתובה נשאר כעיקר הדין שכל תביעה תהיה רק לאחר מתן הגט. זאת ועוד, אין לתת שום סעד לסרבן/סרבנית גט.

 

ג.        ב"כ האשה פתח היום כתב תביעה תחת הכותרת "תביעה להצהרה על בטלות פסק הדין, הצהרה על ביטול הפסק עקב פגמים היורדים לשורשו של הפסק" כתב התביעה הוצג בפני בית הדין בעת הדיון. בית הדין אמר לו שלא יתקיים היום דיון מאחר והחומר לא היה מונח לפנינו בעוד מועד, מה עוד שלא ניתנה לצד השני הזדמנות ניאותה להגיב על תביעה זו.

 

ד.       בית הדין עיין בתביעה זו ונוכח לדעת שבמהותה ובתוכנה זו תביעת ערעור על פסק הדין. נראים הדברים כי האשה ובא כוחה לא הגישו ערעור על פסק הדין בזמן ובקשתה להגשת ערעור במועד מאוחר נדחתה.  משכך מצא ב"כ האשה המפולפל דרך לערער על פסק הדין בהגשת תביעתו החדשה לביטול פסק הדין. ברור וגלוי שאנו לא ערכאת ערעור על פסק דין שניתן על ידינו ולכן עלינו לדחות על הסף את התביעה הזו.

 

ה.      אנו רואים היטב שהאשה, שהיא עורכת דין במקצועה, ובא כוחה מנסים בכל דרך שהיא לא לקיים את פסק הדין.

 

ו.        הדבר הזה תמוה מאוד, כיצד מי שלמדה משפטים וקיבלה הסמכה לעריכת דין מפרה בצורה בוטה את החוק כאשר הדבר נוגע אליה. חובתו של בית הדין להתריע על כך ולנקוט בכל הצעדים המתבקשים.

  

לאור האמור בית הדין מקבל את התביעה ומטיל על האשה את ההגבלות האמורות בחוק..."

  

אין ספק, שיש לעשות רבות, כדי למגר את תופעת העגינות מקרבינו. יחד עם זאת, יש להתייחס אף לשאלת המידתיות, הפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד חופש העיסוק.

 

לא ברור, האם בפסק הדין הנזכר לעיל, פעל כבוד בית הדין במידתיות הראויה. כמו כן, אין ספק ששלילה באמצעות צווים של זכויות בסיסיות של אדם ולרבות פגיעה ביכולתו לעבוד, מהוות פגיעה של ממש בחוקי היסוד הנזכרים לעיל. נשאלת השאלה, האם לא ניתן היה לעשות מערכת איזונים טובה יותר, בין הפגיעה בבן/ בת הזוג שהבעל או האישה מעגנים, לבין הפגיעה הכה חמורה בזכויות אדם.

 

 לפי פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו - סעיף 8 לחוק קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

 

 הדברים תקפים לעניין חוקים מאוחרים לחוק היסוד וחוקים אלו ניתן לבטל, בהיותם נוגדים את חוק היסוד. באשר לגבי חוקים מוקדמים לחוק, לא ניתן לבטלם, אלא שרוח החוק מרחפת מעל חוקים אלו.

 

חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, נחקק במרץ 1992. חוק בתי דין דתיים (קיום פסקי דין של גרושין), התשנ"ה 1995, הוא חוק מאוחר יותר. אם כן, כאשר הסנקציות המוטלות עפ"י חוק זה, הנן סנקציות אשר נוגדות בעליל את חוק היסוד, מדוע לא בוטל החוק?

 

אולי משום שבמערכת האיזונים בין זכותו של אדם להתגרש ולחיות בכבוד לבין הסנקציות הבלתי מכבדות הללו, הסנקציות הקבועות בחוק לצורך כפיית גט, הן אולי האפשרות היחידה של אדם להתגרש מסרבני הגט למיניהם/ן. 

 

להלן החלק הרלבנטי בחוק המאפשר את קבלת פסק הדין הנזכר לעיל (מתוך המאגר המשפטי נבו) :

 

 (תיקון מס\' 3) תשנ"ח-1998

  "חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995*

 

מיום 5.2.1998 תיקון מס\' 3 ס"ח תשנ"ח מס\' 1651 מיום 5.2.1998 עמ\' 118 (ה"ח 2624)

 

חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (הוראת שעה), התשנ"ה-1995

 

ציות לפסק דין של גירושין

 

(תיקון מס\' 4) תש"ס-2000 (תיקון מס\' 5) תשס"ד-2004 (תיקון מס\' 6) תשס"ז-2007

  1.    (א)  קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה - פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2, צו הגבלה בדרך של עיכוב או שלילה של גמלה או קצבה כמשמעותו בסעיף 2א או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן - צו הגבלה).

 

(תיקון מס\' 1)  תשנ"ה-1995 (ב)  לענין סעיף זה, אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת.

 

(תיקון מס\' 1) תשנ"ה-1995 (ג)   קבע בית דין רבני בפסק דין, שאשה תקבל גט מבעלה, והאשה לא קיימה את פסק הדין, רשאי בית הדין באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדה צו הגבלה.

 

(תיקון מס\' 1) תשנ"ה-1995 (ד)  על צו הגבלה לפי סעיף קטן (ג), לא יחולו הוראות סעיף 6.

 

(תיקון מס\' 1) תשנ"ה-1995 (ה)  נשיא בית הדין הרבני הגדול לא יתן את אישורו, אלא לאחר ששמע את טענות הצדדים במעמד הצדדים; לא התייצב צד לדיון אף שזומן כדין, יכול שהצו יינתן בהעדרו.

 

(תיקון מס\' 1) תשנ"ה-1995 (ו)   הוצא צו הגבלה כנגד אשה מכוח הוראות סעיף קטן (ג), לא תידון בקשת הבעל ליתן לו היתר נישואין עד תום שלוש שנים מיום הוצאת צו ההגבלה.

 

מיום 11.4.1995 תיקון מס\' 1 ס"ח תשנ"ה מס\' 1518 מיום 11.4.1995 עמ\' 194 (ה"ח 2281, ה"ח 2322)

 

(ב) לענין סעיף קטן (א) סעיף זה, אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחרת.

 

(ג) קבע בית דין רבני בפסק דין, שאשה תקבל גט מבעלה, והאשה לא קיימה את פסק הדין, רשאי בית הדין באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ובמטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדה צו הגבלה.

 

(ד) על צו הגבלה לפי סעיף קטן (ג), לא יחולו הוראות סעיף 6.

 

(ה) נשיא בית הדין הרבני הגדול לא יתן את אישורו, אלא לאחר ששמע את טענות הצדדים במעמד הצדדים; לא התייצב צד לדיון אף שזומן כדין, יכול שהצו יינתן בהעדרו.

 

(ו) הוצא צו הגבלה כנגד אשה מכוח הוראות סעיף קטן (ג), לא תידון בקשת הבעל ליתן לו היתר נישואין עד תום שלוש שנים מיום הוצאת צו ההגבלה.

 

מיום 17.3.2000 תיקון מס\' 4 ס"ח תש"ס מס\' 1732 מיום 17.3.2000 עמ\' 133 (ה"ח 2796)

 

(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין, שאיש יתן גט לאשתו (להלן- פסק הדין), והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2 או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד כמשמעותו בסעיף 3א (להלן - צו הגבלה).

 

מיום 9.6.2004 תיקון מס\' 5 ס"ח תשס"ד מס\' 1941 מיום 9.6.2004 עמ\' 388 (ה"ח 34)

 

(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה- פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו (להלן- פסק הדין), והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2 או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד כמשמעותו בסעיף 3א בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן - צו הגבלה).

 

מיום 8.8.2007  תיקון מס\' 6 ס"ח תשס"ז מס\' 2109 מיום 8.8.2007 עמ\' 460 (ה"ח 158)

 

(א) קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה - פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2, צו הגבלה בדרך של עיכוב או שלילה של גמלה או קצבה כמשמעותו בסעיף 2א או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן - צו הגבלה).

 

תוכנו של צו הגבלה (תיקון מס\' 6) תשס"ז-2007

  2.       (א)  מבלי לגרוע מסמכותו של בית הדין הרבני לפי סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), תשט"ז-1956, רשאי בית הדין הרבני, בצו הגבלה, לפגוע בזכויות המפורטות להלן, כולן או מקצתן, לתקופה ובתנאים שיקבע:

 

(1)   לצאת מן הארץ;

 

(2)   לקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, תשי"ב-1952, להחזיק בהם או להאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל;

 

(3)   לקבל, להחזיק או לחדש רשיון נהיגה;

 

(4)   להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר כמשמעו בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב];

 

(5)   לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין;"

 

במדינה בה ניתן להתגרש רק בהסכמה ובני/ בנות זוג, מנצלים זאת ושוללים את זכותם של בני זוגם, שלא להיות כבולים בזוגיות קשה, כנראה אין מנוס במקרים מסוימים, מלנקוט באמצעים חמורים, על מנת לכפות גט.

 

בתי הדין הרבניים בסיטואציה הזו כמו באחרות, משתמשים במה שמאפשרים להם החוק וההלכה, כדי לפתור את הבעיה. 

 

מן הראוי לציין, כי האישה התנתה את קבלת הגט בתנאי שידונו בזכותה לקבל את הכתובה ובזכותה למדור. כבר נפסק בפס"ד אחר, בדעת רוב ע"י בית הדין הרבני האזורי בחיפה, לגבי אישה המבקשת גט מבעלה, כי :"חז"ל תיקנו כתובה לאישה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, לכן, נראה בפשטות שבמקרה שלא הוא מוציאה אלא היא המבקשת לצאת, אין האישה זכאית לדרוש כתובתה".

 

עוד מן הראוי לציין, כי למרות שבמקרה זה, בית הדין, לא איפשר לאישה להתנות את הגט בתנאים, מאפשרים בתי הדין הרבניים לגברים להתנות את הגט בתנאים. יתרה מכך, מה שנקרא "נשק יום הדין" של בית הדין הרבני, הנה הסיטואציה בה הגבר מתנה את הגט בתנאים, כגון שהאישה תתלבש כרצונו לאחר הגט, או שהילדים יקבלו מזונות נמוכים במיוחד ואם היא לא מסכימה לכך אז היא לא תקבל את הגט. חמור מכך, אם האישה  תנסה לנהוג שלא בהתאם לתנאי הגט, לאחר קבלת הגט, בית הדין, עלול לבטל את הגט. זהו חוסר שוויון מהותי בפני החוק בין גבר לאישה, כאשר מתאפשר לגבר להתנות את מתן הגט בתנאים ואילו לאישה לא קיימת זכות כזו.

 

לסיכום : בני זוג אשר מבקשים להתגרש, יכולים לעשות כן בהסכמה, תוך מתן כבוד זה לזו ולהיפך ויכולים להתקוטט בערכאות ולעגן איש את אשתו ולהיפך. יטיבו בני הזוג, אם ישקלו צעדיהם בתבונה ותוך שימת דגש על התנהגות אנושית, אשר תסיים את הקשר באופן הוגן, ערכי והגון.