עתירה לבג"ץ: לבטל סמכויות שניתנו לקבלני "תכנית ויסקונסין"

הבוקר עתרו לבג"ץ חמישה ארגוני זכויות אדם וצדק חברתי, בדרישה לצמצם את סמכויות החברות הפרטיות המפעילות את תכנית ויסקונסין, כך שלא תוכלנה להוסיף ולפגוע בזכויות האדם של המשתתפים. במקביל להגשת העתירה, מפגינים הבוקר נפגעי התכנית ברחבת בית המשפט העליון, בקריאה "אנחנו לא שפני ניסיונות".

השבוע תחדש ועדת העבודה והרווחה של הכנסת את הדיונים בעתיד התכנית.

בעתירה שהגישו עו"ד אשרת מימון מהאגודה לזכויות האזרח, יחד עם עו"ד ד"ר אמיר פז-פוקס ממכון ון ליר דורשים העותרים - האגודה לזכויות האזרח, איגוד "סאוט אל-עאמל", עמותת "סנגור קהילתי", "הקשת הדמוקרטית המזרחית - שיח חדש" ו"שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם" - למנוע את יוזמת התמ"ת להרחבת התכנית במתכונתה הניסיונית, ולבטל את הסמכויות השלטוניות הפוגעניות שהוקנו לקבלנים הפרטיים במסגרת התכנית.

לדברי עו"ד אשרת מימון מהאגודה לזכויות האזרח: "הכשלים הרבים והחמורים שמלווים את תכנית ויסקונסין מאז תחילתה, פוגעים בעניי ישראל - תובעי הבטחת ההכנסה, ובבני משפחותיהם, בקיומם הפיסי, הראשוני, הגרעיני, שהופקר בידיים פרטיות. ההפרטה הקיצונית, שאין לה אח ורע בשום מדינה מערבית, הובילה לפגיעה קשה בזכויותיהם החוקתיות של המשתתפים - בכבודם, בחירותם, ובפרטיותם. התכנית פוגעת גם במעמדם של כלל העובדים במשק, משום שנסיגת המדינה מאחריותה כלפי מחוסרי העבודה מותירה את העובדים ללא הגנה, ומחלישה עוד את מעמדם.

"במקום להתמודד באופן אמיתי עם העוני ועם אי השוויון הגדל,, בחרה הממשלה להכביד עוד על האוכלוסיות המוחלשות ביותר. החברות הפרטיות מתפקדות כמעין "שומרות סף" בשירות הממשלה, שדואגות בכל דרך לכך שמספר מקבלי הקצבאות לא יעלה, גם אם הם זכאים להן. העתירה מבקשת מבג"ץ לשים קץ לפגיעות מתמשכות אלו, ולמנוע את החלתן על אלפים נוספים בישראל."

במקביל, תתכנס מחר (יום שני ה- 26.4.2010) בשעה 11:30 ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להמשך דיון בעתידה של תכנית ויסקונסין.

על העתירה:

העתירה מתמקדת בשתי סוגיות הנוגעות להפעלת התכנית:

האחת, היא כוונת משרד התמ"ת להרחיב את הפעלת התכנית הניסיונית, עוד בטרם החליטה הכנסת על עתיד התוכנית;

השנייה נוגעת לטיבה של התכנית במתכונתה הנוכחית ומבקשת מבית המשפט לקבוע מהם "הקווים האדומים" הנדרשים על מנת למנוע פגיעה בזכויות האדם - הן בכל הנוגע לסמכויות שניתנו לחברות פרטיות המפעילות את התכנית, והן באשר למנגנון התגמול הכספי שלהן.

על הרחבת התכנית:

תכנית ויסקונסין מופעלת כיום במתכונת ניסיונית בארבעה אזורים, ומשתתפים בה כ- 5000 איש. תוקף התכנית הזמנית הוארך כבר פעמיים: ביולי 2009 הוחלט להאריך אותה בחמישה חודשים, ולאחר מכן, בדצמבר 2009, הוחלט להאריך אותה בארבעה חודשים נוספים. תוקף התכנית אמור לפוג ב- 29.4..2010.

בשעה שעתיד התכנית הניסיונית נדון בכנסת והיא אף זוכה לביקורת קשה בדיוני הכנסת ובתקשורת, הודיע משרד התמ"ת בראשית מרץ 2010 על הרחבת הפריסה שלה, כך שלמרכזים הנוכחיים יתווספו עוד כ- 2700 משתתפים, המהווים גידול של כ- 50% ממספר המשתתפים הנוכחי.

העותרים טוענים כי צעד זה מהווה ניסיון לבצע "פריסה זוחלת" של התכנית תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. עוד הם מתריעים, כי ההרחבה צפויה להגדיל את שיעורם של האזרחים הערבים מקרב משתתפי התכנית, בשיעור החורג מחלקם היחסי באוכלוסיית מקבלי הבטחת ההכנסה. בעוד ששיעורם בקרב כלל תובעי הבטחת ההכנסה עומד על 37% , שיעורם ביישובים המיועדים להרחבה עומד על 64% .

על פגיעתה של התכנית בזכויות האדם:

העותרים מבקשים לבטל את הסמכויות הפוגעניות ושיקול הדעת הנרחב שניתנו בתכנית לחברות הפרטיות בשל פגיעתן בזכות לקיום בכבוד ולחירות, בזכות לקניין ובזכות לפרטיות. אלו כוללים את קביעת התכנית האישית, בשיעור של 30-40 שעות בשבוע; סמכות לשלול זכאות לגמלאות הבטחת הכנסה מהמשתתפים וחיוב המשתתף למסור מידע רפואי ואישי.

העותרים מזכירים את החלטת בג"ץ לעצור את הפרטת בתי הסוהר וטוענים כי גם במקרה זה מדובר בהפרטה אשר פוגעת בזכויות האדם, וכי בניגוד להפרטת בתי הסוהר, במקרה של ויסקונסין כבר הצטברו שפע של עדויות בשטח, חלקן מובאות בעתירה, המצביעות על הפרה של זכויות האדם של משתתפי התכנית: אווירת האיומים, תחושת הזלזול, מצוקת המשתתפים וחוסר התוחלת שב"הכשרות" המתקיימות במסגרת התכנית.

העתירה פורשת את המסכת הבירוקרטית שהביאה להפרה מתמשכת של זכויות האדם של המשתתפים:

בין השאר, מצביעים העותרים על כך שרובם ככולם של המשתתפים הם עניים המשתייכים לקבוצות האוכלוסייה המוחלשות ביותר בחברה - עולים, מיעוטים, תושבי פריפריה, בעלי מוגבלויות, מבוגרים ועוד; על כך שהניסוי במתכונותיו השונות, זכה לביקורות חריפות על השפלות, פגיעות בכבוד, התעמרות, איום והפחדה, שהמחישו את מגוון הבעיות הכרוכות בהפרטה.

על כך שבהשוואה לתכניות דומות בעולם, התכנית הישראלית מרחיקת לכת בעומק ההפרטה שבה; גם במדינות שביצעו הפרטה נרחבת של שירות התעסוקה, הסמכות לשלול גמלה נותרה בידי עובדי ציבור, ואילו מדינות אחרות החזירו סמכויות רבות, דוגמת בניית התכנית האישית, לידי השירות הציבורי, בעקבות גילוי כשלי התכנית.

העותרים מצביעים גם על כך שבניגוד למודלים אחרים של הפרטה, בישראל אפילו לא יצרו תחרות בין החברות הפרטיות והן מתפקדות כמונופולים. היעדר התכנית ממחיש עוד יותר את חוסר הרצינות שבתכנית.

מודל התגמול הכלכלי של הקבלנים מעודד אותם לדחוק החוצה מהתכנית את המשתתפים ה"בעייתיים" משום שאינם רווחיים עבורם. ואכן כמעט 29% ממקבלי הבטחת ההכנסה שבתכנית פרשו או נשרו ממנה. חלקם מתקיימים ללא הכנסה מקצבה או עבודה.

במתכונת הנוכחית ניתן לקבלנים תמריץ לשלול ממשתתפים בתכנית את זכאותם לקצבאות. החברות הפועלות למטרות רווח מקבלות תפקיד של מעין "שומרות סף", שעליהן לדאוג לכך שמספר מקבלי הבטחת הכנסה בתחום השיפוט שלהן לא יעלה על מספר נתון התחלתי, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. כך, כ"שומר בריון בפתחו של מועדון" הן נדרשות למנוע גידול במספר מקבלי הקצבה - גם בעת משבר כלכלי, בעת סגירת מפעל באזור או מכל סיבה אחרת המביאה לגידול במקבלי הקצבאות.

במבחן התוצאה, גם המחקרים האוהדים את התכנית מצביעים על כך שלא הצליחה לשפר את מצבם הכלכלי של המשתתפים בה, והיא הגבירה משמעותית את שיעור שלילת הזכאות לקצבאות בקרב משתתפיה.
נירית מוסקוביץ\'