הסכם ממון

לכאורה, הכנסת חוזים למערכת יחסים זוגית, מדירה את הרומנטיקה, שכן יחסים בינו לבינה הם אינם עסקה (אם כי ניתן לייחס את החלטת הרכוש, לאחת ההחלטות המשמעותיות ביותר של אדם, לאור הכנסתו של אדם אחר לנבכי נכסיו, חשבון הבנק ועוד). על פי ברירת המחדל, שבאה לידי ביטוי בחוק הישראלי, זוגות ממוסדים חולקים ביניהם את כלל הרכוש ששייך לשניהם (פרט לרכוש ספציפי, שאותו החוק מסייג). על מנת להסדיר זאת, שלא כברירת מחדל, ניתן לבצע הסכם ספציפי לזוג הספציפי, שהוא הסכם ממון ועל כך - במאמר שלהלן. עוד נסקור: מהו הסכם ממון וכיצד מתבצע הסכם זה בפועל.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

מהו הסכם ממון:

הסכם ממון הינו חוזה, הנערך בין בני זוג המעוניינים לעלות שלב במערכת היחסים ביניהם, ליחסים ממוסדים, כגון: נישואין, הפיכה לידועים בציבור וכדומה. ההסכם מגדיר את כל נושא הרכוש, בין השניים. הנושא יכלול את דרך חלוקת הרכוש לאחר פרידה של השניים, זאת בעוד אלה עדיין נמצאים ביחסים טובים ולעיתים אף לפני מיסוד הקשר (חתונה).

מטרת ההסכם היא למנוע ויכוחים והגעה לערכאות משפטיות בעת סיום הקשר בעתיד, במידה ואכן הקשר יסתיים וזאת לאור אחוזים גבוהים של פרידות בין בני זוג. ההסכם ייערך במטרה ליצור מעין תיאום ציפיות על הנכסים של כל אחד מהצדדים וזאת מבלי לפנות להסכם הגנרי שאותו מציע החוק. מכאן, הסכם ממון לרוב יכלול חלוקה של שני עיקרים: נכסים לפני הזוגיות ומה יקרה לאותם נכסים לאחריה. אי לכך, בדרך כלל, הסכם זה ייעשה כאשר השניים אינם עומדים לפני גירושין או סיום הקשר הזוגי. בנוסף, ההסכם בדרך כלל יכלול את החלוקה הבאה – החלק המפרט על הנכסים שאותם הביא כל אחד מבני הזוג, יכלול את הנכסים הממשיים ואף את אלו שאינם, כגון: קרנות השתלמות, פנסיה, מוניטין וכדומה. החלק הדן על חלוקה, יעסוק באופן החלוקה של הרכוש המשותף, בהתאם להחלטת הזוג.

הסכם ממון – מההלכה למעשה:

בפועל, ברוב המקרים בני הזוג יחתמו על הסכם ממון לפני החתונה או לפני הצהרתם כידועים בציבור בפני הרשויות. אלו שנמצאים לפני נישואיהם, יצטרכו לפנות לנוטריון או לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, לבחירתם, כדי להעניק תוקף משפטי להסכם.

הסיבה לביצוע ההסכם לפני כניסה למערכת זוגית ממוסדת, היא כדי להבטיח את קיום ההסכם ללא העדפה לאחד מבני הזוג, כאשר שני בני הזוג עדיין נדיבים האחד לשנייה ואינם חושבים על הקץ בצורה נקמנית. זאת ועוד, אישור ההסכם על ידי גורם משפטי, נועד להבטיח את תקינות ההסכם, הן בתוכנו והן בגמירות הדעת בין הצדדים, זאת כאינטרס משפטי של יעילות, כדי שאותם זוגות לא יצטרכו, בבוא העת, לדון בערכאות משפטיות, בענייני חלוקת רכוש.

ההסכם עצמו יכלול כמה שיותר פירוט על הנכסים המוחשיים של השניים וכן פירוט על קניין שאינו מוחשי, שלגביו בדרך כלל קיימות פרשנויות רבות וריבים, כאשר אין הסכם ממון מפורט דיו. כל נושא שלא יפורט כהלכה בהסכם הממון, יגרור פרשנות של הערכאה המשפטית שאליה יגיעו השניים בעת פרידה ולכן קיימת חשיבות רבה לפירוט, בכוונה לקיים את מטרת ההסכם והיא יעילות ומניעה מהגעה לערכאות המשפטיות. הסכם הממון יהיה בעל תוקף, כל עוד לא נחתם הסכם אחר, כדוגמת הסכם ממון עדכני יותר או גילום של חלק ממנו בצוואה. כמו כן, שינוי קיצוני בנכסי השניים, כזה שלא יאפשר את קיום החוזה, ייבחן על ידי הערכאות המשפטיות, שישקלו האם ניתן ללכת על פי חוזה זה.

סיכום:

כאמור, הסכם ממון – מטרתו להסדיר את נושא הרכוש בין בני זוג, לאחר סיום הקשר בין השניים. הסכם זה לכאורה אינו קשור לעולם הרומנטיקה שבו נמצאים בני הזוג בעת חתימה על החוזה, אך התועלת של ההסכם להליך משפטי, באם יגיע, לרבות שמירה על וודאות בין השניים, נמצאה כחשובה לבני זוג. בשונה מהחשיבה הרווחת בחברה, לפיה רק זוגות עשירים עם פערים כלכליים צריכים חוזה שכזה, החלה אט אט הבנה, שכמעט כל זוג יכול להיעזר בחוזה מסוג זה. אי לכל אלה ובעת מחשבה או רצון לחוזה שכזה, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.