כללים לניסוח חוזה

כללים לניסוח חוזה

 

 

מהו חוזה?

 

חוזה הוא ביטוי חברתי משפטי להסכמה הנובעת ממפגש רצונות בין שני צדדים כשירים. לחוזה יש תוקף משפטי והוא ניתן לאכיפה באמצעות בית המשפט. משמעות הדבר כי מי שנפגע כתוצאה מהפרת חוזה יכול לתבוע לסעדים שונים בבית המשפט לרבות סעד של אכיפה ופיצויים.

 

 

כללים לניסוח חוזה טוב

 

נפתח ונציין שלדעתנו חוזה טוב הוא חוזה "שנשאר במגירה" ולמעשה "אין בו צורך" שכן הצדדים מקיימים אותו ככתבו וכלשונו בתום לב ובהגינות. להשקפתנו זה המצב האידיאלי אליו יש לשאוף והחוזה הוא פשוט אמצעי לוודא כי שני הצדדים ימלאו את מלוא המחויבויות שנטלו על עצמם וכך יהיו זכאים למלוא הזכויות המוקנות להם במסגרת ההסכם.

 

לשם כך חשוב ביותר שהחוזה יהיה מנוסח בצורה ברורה ומפורשת ויקיף את מלוא ההסכמות וההבנות אליהם הגיעו הצדדים כמו גם את מרבית המצבים והסיטואציות אשר עשויות להתעורר במהלך קיום החוזה ולהכשילו. על עורך הדין המנסח את ההסכם לנסות לצפות פני עתיד וליתן מענה ופתרון מראש כבר במסגרת החוזה למקרים שונים אשר עשויים להתרחש בעתיד ולסכן את קיום הוראות ההסכם על ידי מי מהצדדים.לדעתנו זה אחד מהפרמטרים החשובים להבדיל בין חוזה טוב לבין כל חוזה אחר.

 

בהיבט זה אין ספק כי קיים יתרון בולט לעורך דין העוסק בתחום הליטיגציה וייצוג בבית משפט בניסוח חוזים והסכמים שכן מתוקף עיסוקו בסכסוכים אשר מגיעים לפתחו של בית המשפט הוא נחשף מטבע הדברים למגוון רחב של מצבים אשר ככל הנראה לא נצפו מראש על ידי עורך הדים שערל את ההסכם ובשל התרחשותם החוזה הופר על ידי מי מהצדדים ו/או על ידי שניהם וכעת הוא נידון בין כותלי בית המשפט.

 

חשוב להדגיש, הכלל הבסיסי בחוזים הוא שאין "חוזה סטנדרטי" שיכול להתאים לכולם בדיוק אותו דבר. קיימת הנחה מוטעית בקרב הציבור כי אותו חוזה שהתאים ל א\' לצורך רכישת דירה לדוגמה יתאים גם ל ב\' אם ב\' ירכוש דירה אחרת או אפילו אם ב\' ירצה לרכוש את אותה דירה. זו הנחה מוטעית מיסודה ולכל "חתן" יש לתפור את החליפה המתאימה בדיוק למידותיו. לא בכדי תביעות רבות מתגלגלות לפתחו של בית המשפט מקום בו הצדדים או מי מהם "הורידו" מהאינטרנט או טיוטת חוזה או השיגו "חוזה סטנדרטי" ועשו בו "כמה שינויים" כדי להתאימו לצרכיהם. ואולם מקום בו אותם צדדים נעדרים את הידע והניסיון המשפטי הנדרש לשם עריכת החוזה במקרים רבים מאד הדבר עומד בסופו של יום בעוכריהם ועשוי לגרום לנזקים משמעותיים בהמשך הדרך או אפילו מספר שנים לאחר כריתתו.

 

 

דיני החוזים בישראל

 

דיני החוזים בישראל עוסקים בסוגי החוזים, בדרכי כריתתם, בסעדים המוקנים בשל הפרתם ובדרכי קיומם, והם אף חלק מדיני החיובים, אליהם שייכים דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט.

 

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, והחוק המשלים חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, הם החוקים העיקריים המסדירים את דיני החוזים במדינת ישראל.

 

בקיאות בדיני החוזים הוא כיום כורח מחוייב המציאות לכל מי שפועל בתחום העסקי, בין אם מדובר באדם פרטי הקונה או מוכר מוצר מסוים ובין אם עסקינן בתאגיד או חברה המוכרת מוצרים או שירותים לתאגיד או חברה אחרת או לגורמים פרטיים.

 

 

כריתת חוזה כיצד

 

חוק החוזים קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות החוק.

 

הצעה מוגדרת כפנייה של אדם לחברו, אם הפנייה מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה.

 

הקיבול מוגדר כהודעה של הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה.

 

 

חוזה בעל פה וחוזה בכתב

 

חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים.

 

הדוגמא הקלאסית לדרישת החוק להיות החוזה בכתב ולא בעל פה, הינה לעניין התחייבות לעשות עסקת מקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין). לצורך תקפותו של חוזה מכר במקרקעין נדרש מסמך בכתב. פסיקתו של בית משפט זה הבהירה, כי משמעותה של דרישה זו אינה כי כל פרטי ההתחייבות ימצאו ביטוי בכתב.משמעות הדרישה היתה כי הפרטים המהותיים והחיוניים, ימצאו ביטויים בכתב.

 

 

כללים מהותיים בדיני החוזים

 

בחוק החוזים נקבעו מספר כללים מהותיים בדיני החוזים:

 

1. כאשר לא נקבע בחוזה במפורש הזמן לביצוע החוזה, יש לקיימו זמן סביר לאחר כריתת החוזה.

 

2. המציע אינו יכול לחזור בו, לאחר שהניצע הביע את הסכמתו בצורה שמחייבת אותו (את הניצע)‏.

 

3. המציע הצעה בלתי חוזרת או מציע שקבע מועד לקיבול ההצעה (למשל "עד שבוע"), אינו יכול לחזור בו, אלא אם כן הניצע דחה את ההצעה.

 

4. במודעה שפונה לציבור הרחב או לקהל יעד אחר, כל מי שהמודעה מיועדת אליו נחשב ניצע‏.

 

5. קיבול שיש בו תוספת או הגבלה או שינוי, נחשב להצעה‏.

 

פגמים בכריתת חוזה בשלם הטרום חוזי חוק החוזים מגדיר מספר גורמים בשלב הטרום חוזי (בשלב שלפני כריתת החוזה עצמו), אשר קיומם מוביל לביטול החוזה בדיעבד‏:

 

1. טעות: החוק מגדיר כ"טעות", פער בין תפיסת המציאות למציאות. כדי לבטל חוזה בעילת טעות, נדרשים לפחות ארבעה תנאים מצטברים:

 

א. קיום חוזה;

 

ב. קיום טעות אצל המבקש לבטל את החוזה;

 

ג. קשר סיבתי (קש"ס) סובייקטיבי בין הטעות לכניסה לחוזה (כלומר, הטועה לא היה נכנס למצב החוזי, אלמלא הטעות האמורה);

 

ד. קשר סיבתי (קש"ס) אובייקטיבי (כלומר, אצל "האדם הסביר" ידיעת הטעות הייתה סיבה להימנע מכניסה למצב החוזי).

 

במקרה שהצד השני היה מודע לטעות, די בתנאים הנזכרים כדי לבטל את החוזה. במקרה שהצד השני לא היה מודע לטעות, רק בית המשפט יכול להורות על ביטול החוזה, וזאת בכפוף ל"שיקולי צדק" בהם יבחן בית המשפט האם יגרם נזק גדול יותר לאחד הצדדים, במקרה של ביטול החוזה או במקרה של אי ביטולו.

 

2.הטעיה: החוק מגדיר כ"הטעיה", מצב בו אחד הצדדים בחוזה, גרם "טעות" לצד השני, בין באופן אקטיבי (על ידי שקר וכיוצ"ב) ובין באופן פסיבי במקרה שהיה עליו ליידע את הצד השני (לפני החוק או הנוהג או הנסיבות).

 

3.כפיה: החוק מגדיר כ"כפיה", הפעלת כוח או איומים. כלומר לחץ חיצוני בלתי מוצדק.עבור פגם כפייה, נדרשים שלושה תנאים מצטברים:

 

א. קיומו של חוזה;

 

ב. הופעלה כפיה;

 

ג. קיים קשר סיבתי (קש"ס) סובייקטיבי בין הכפיה לכניסה לחוזה.

 

4.עושק: עבור "פגם עושק" נדרשים חמישה תנאים מצטברים:

 

א. קיום חוזה;

 

ב. "התנהגות העושק" - העושק יודע ומנצל את מצוקת העשוק;

 

ג. "מצב העשוק" - העשוק שרוי במצב של "מצוקה" כאשר החוק מגדיר כ"מצוקה" שלושה מצבים חלופיים: מצוקה שכלית (רפיון שכל); מצוקה גופנית; וחוסר ניסיון.

 

ד. קיים קשר סיבתי (קש"ס) בין ניצול המצוקה ובין הכניסה לחוזה;

 

ה. תנאי החוזה גרועים מהמקובל "במידה בלתי סבירה" (במבחן האדם הסבירׂ).

 

 

חוסר תום לב

 

חוק החוזים (חלק כללי), בסעיפים 12 ו-39 דורש מצד לחוזה כי יתנהג הן במשא ומתן לכריתת החוזה, והן בקיומו ובביצועו של החוזה, בתום לב ובדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת.

 

תום הלב הוא מושג שסתום במשפט הישראלי וככזה הפרשנות שלו גמישה יחסית. נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק, הגדיר את תום הלב כמצב שבו "אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם". ניתן לראות בדרישה לתום לב כדרישה להתנהגות שאינה שלוחת רסן וחסרת כל עכבות מוסריות מחד, אך אינה התנהגות אלטרואיסטית וחסרת כל אינטרס עצמי מאידך. עמידה דווקנית על זכויות כאשר הנסיבות אינן מצדיקות זאת, תחבולות מסחריות מסוגים שונים, וצורות שונות של דרכים להשגת יתרון בלתי הוגן על הצד השני פורשו כמנוגדות לעיקרון תום הלב.

 

הדרישה לתום הלב בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים פורשה כדרישה לתום לב אובייקטיבי. לפיכך, טענתו של אדם שהוא האמין שהתנהגותו היא תקינה לא תהווה הגנה אם בחינה אובייקטיבית של ההתנהגות תקבע שהיא לא הייתה כזו.

 

סעיף 61 לחוק החוזים מחיל את עקרונות החוק, ובתוכם את עקרונות תום הלב גם על שאר תחומי המשפט האזרחי. תום הלב הוכר כעקרון בסיסי במגוון תחומים משפטיים מכוח סעיף זה. בתזכיר חוק דיני ממונות, המוצע כקודקס של המשפט האזרחי הישראלי, מופיע תום הלב בעקרונות היסוד, עוד בטרם מגיעים הפרקים העוסקים בדיני החוזים או בדיני החיובים. בסעיף 2 של ההצעה נאמר: "בשימוש בזכות, בביצוע פעולה משפטית ובקיום חיוב, יש לנהוג בתום לב".

 

 

האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ולא מהווה לו תחליף, ואין להסתמך עליו בביצוע או בהימנעות מביצוע פעולה כלשהי.