חלוקת רכוש - איך זוג שמתגרש עושה זאת?

חלוקת הרכוש המשותף מתבצעת כאשר בני הזוג מחליטים להתגרש. מדובר בחלק קשה ומשמעותי. התאריך 01.01.1974 הוא משמעותי לדיני המשפחה במדינת ישראל, שכן בתאריך האמור נכנס לתוקפו חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973 ושינה את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג העומדים בפני הליך גירושין.

כאמור, הליך הגירושין הינו הליך מורכב וארוך, שעיקרו הוא סוגיית חלוקת הרכוש. טרם תוקפו של החוק, התקיימה חזקה משפטית בשם חזקת השיתוף. מכאן, שבמאמר זה, נסקור את הדין העוסק בחלוקת רכוש בין בני זוג, במדינת ישראל.

מאמר זה מובא לנוחיותכם, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

על מי חלה חלוקת הרכוש לפי החוק הקיים?

במדינת ישראל קיימים שני משטרים רכושיים שונים: האחד, הלכת השיתוף, אשר חלה על כל הזוגות שהתחתנו עד התאריך 01.01.1974 וכן על כל הזוגות אשר חיים כידועים בציבור/זוגות שהחליטו לא להתחתן. השני, חזקת השיתוף, אשר חלה על זוגות שהתחתנו החל מהתאריך 01.01.1974.

הלכת השיתוף:

הלכת השיתוף היא פרי פסיקה, ששימש בתור דין מחייב (ומשמש גם כיום, בנסיבות מסוימות), עד שחוקקו את חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973. כאשר בני הזוג נפרדים, כל הרכוש שנצבר אצל בני הזוג יחד, מתחלק ביניהם חצי חצי. לצורך כך, יבחנו את הנתונים הבאים: (א) הרכוש שנצבר במהלך תקופת החיים המשותפת. (ב) התקופה המשותפת שבה חיו השניים. (ג) תחילת צבירת הרכוש. (ד) נישואים לפני שנת 1974 או בני זוג שלא נישאו לעולם (כמו כן, גם ידועים בציבור). מנגד, מי שהתחתן אחרי שנת 1974, ייהנה מחזקת השיתוף, אשר קבועה בחוק יחסי ממון המוזכר לעיל, אשר מגדיר כברירת מחדל – את הסדר איזון משאבים, דהיינו – חלוקה שווה.

ההבדל בין חזקת השיתוף להלכת השיתוף: הלכת השיתוף – אם אתה חי עם בת זוגתך, למשל, ידועה בציבור או אשתך ואתם מנהלים משק בית משותף, אזי כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, הופך עקרונית להיות משותף, שכן הוא נרכש במאמץ משותף של הצדדים. בחזקת השיתוף ברירת המחדל הינה ברורה, כל רכוש שנצבר על ידי בני הזוג, יחולק שווה בשווה, למעט – רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה, או קצבת זקנה, או אלמנות, או רכוש שהוחרג במסגרת הסכם ממון בין בני הזוג (על כך – בהמשך המאמר).

ידועים בציבור - הלכת השיתוף (שנת 2004):

כאשר בני הזוג נפרדים, חלוקת הרכוש תיעשה באופן שווה. בני הזוג, בעת פרידתם, יידרשו להוכיח את מועד תחילת הקשר. בהנחה שישנה מחלוקת לגבי הראיות לצורך הלכת השיתוף, אזי הנטל להוכיח את השיתוף, יהיה מוטל על מי שטוען לשיתוף. שאיפתו של בית המשפט היא להבין כיצד אותו זוג ספציפי היה חי ואיזו מערכת יחסים ניהלו השניים. יש כאן התחקות אחר הצדדים, על מנת לנסות להבין מה רצו הצדדים לעשות במהלך הזוגיות שלהם.

בטרם נחקק חוק יחסי ממון, בשנת 1974, קדמה חזקת השיתוף. על פיה, השניים יצרו ביניהם יחסים, תוך בחירה בשיתוף בחייהם, אחד של השני, בכל התחומים. לכן, בעת פרידה, יש לחלק את רכושם שווה בשווה (פרט לסייגים הנוגעים לרכוש מסוים אשר הגיע טרם הנישואים או מיסוד הקשר). חזקה זו נתפסה כלא שוויונית. מכאן, נוסד חוק יחסי ממון.

סוג הרכוש:

מדובר ברכוש המשותף שנצבר לבני הזוג במהלך חייהם המשותפים. מדובר בנכסים וברכוש פיזי, אך לא רק. גם מוניטין של אחד מהצדדים, קופת גמל, פנסיות של הצדדים, יכולים להיחשב כחלק מהרכוש המחולק. על פי חוק יחסי ממון, ההגדרה לחלוקת רכוש הינה: "כלל הרכוש המשותף לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות". עם זאת, חוק יחסי ממון קובע כמה סוגי רכוש, אשר לא נלקחים בחשבון במסגרת עריכתו של הסדר איזון המשאבים. אלו סוגי הרכוש: קצבת זקנה, קצבת אלמנות, רכוש שאחד מבני הזוג קיבל בירושה במהלך חיי הנישואין, רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין וקצבת נכות שמשולמת לאחד מבני הזוג. כלומר, במסגרת הסדר איזון המשאבים, לוקחים בחשבון את כלל נכסי בני הזוג, למעט סוגי הרכוש שאותם פירטנו.

לסיכום:

קיימות השלכות משמעותיות הנוגעות לחלוקת רכוש, בעיקר אם נצברו נכסים במהלך השנים או שאחד מבני הזוג הגיע עם נכסים למערכת היחסים הזוגית. מומלץ מאוד להיוועץ עם איש מקצוע, עורך דין לענייני משפחה, על מנת לקבל ייצוג הולם וראוי בהליך סבוך מטבעו.