עבירות לפי החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון

בעשור האחרון עלתה המודעות לסכנות הנובעות מעישון סיגריות ומוצרי הטבק , כתוצאה מכך חל שינוי מגמתי בתפיסה של המחוקק במדינת ישראל לעניין העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעשן , ובו בעת החלה אכיפה של הרשויות כנגד מעשנים בניגוד לחוק ובעלי עסקים אשר לא נשמעים להוראות שבחוק.

יריעת הפתיחה של שינוי המגמה נורתה ביום 7 לנובמבר 2007 בו שונה החוק "הגבלת העישון במקומות ציבוריים תשמ"ג-1983" כך שמעתה שמו יהיה "חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983
שינוי זה אינו שינוי קוסמטי של שם החוק משנת 1983 אלא הפנמה של דעת הקהל הקיימת בעולם כי עישון טבק על מוצריו השונים פוגע בתוחלת החיים של המעשנים ואף באיכות החיים של אלה אשר לא מעשנים אך נחשפים לעשן ונקראים "מעשנים פסיביים". מטרתו של חוק זה למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות.

איסור העישון במקום ציבורי

החוק במתכונתו החדשה קובע כי אדם לא יעשן ולא יחזיק כל מוצר טבק או כלי לעישונו כשהם דלוקים במקום ציבורי . מקום ציבורי הוא מקום המפורט בתוספת לחוק .

למעשה ניתן לומר כי מקום ציבורי הוא מקום המשמש את כלל הציבור במקומות כגון בית קולנוע, תיאטרון ,בנין של בית חולים או מרפאה, מעלית לנשיאת בני אדם. אוטובוס, רכבת , חנות , מסעדה, מזנון, בית קפה , מועדון , דיסקוטק , בנק , בית דואר , מקום עבודה , השטח הפתוח לציבור בקניון, אולם שמחות .

בתוספת לחוק נקבעו תנאים אשר כן מאפשרים לעשן במקום ציבורי וזאת בכפוף לסידורים שיהיה על בעל המקום לנהוג על פיהם , כל מקום ציבורי ותנאיו הם.

קביעת שלטים

החוק קבע כי מחזיק של מקום ציבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר, למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין.
על יצרן או יבואן של מעלית המיועדת לנשיאת בני אדם בבית מגורים יקבע בה שלט המורה על איסור העישון במעלית.
הוראות בדבר צורתם של השלטים, מספרם, גודלם, תוכנם, דרכי קביעתם, המקומות שבהם יותקנו והחובה להאירם מפורטים בתקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ"ד-1984 ,

תקנות אלה קובעות :

א. כי תוכנו של שלט המורה על איסור העישון יכיל סמל וחלק מילולי, מודפסים, הכל לפי הנוסח, סדר הדברים והצבע באחד הנוסחים כמופיע בתוספת השניה לתקנות.

ב. השלטים יותקנו על הקיר, על עמוד תמיכה או בתליה מן התקרה, בגובה של 1.80 מטר עד 2.20 מטרים מהרצפה, אלא אם כן יש הוראה אחרת בתוספת השלישית לתקנות.

ג. גודל הסמל יהיה שליש לפחות מגודלו של השלט.

ד. האותיות שבשלט יהיו בגופן מודגש, לא מקושטות (sans serif ) , ויהיו ברורות וקריאות.

ה. שלט ייקבע למקומו, באמצעות חומר או אבזר קשיח המבטיח קביעתו של השלט באופן שאינו ניתן להזזה, להסרה או לתנודה ללא הוצאת החומר או האבזר.

ו. השלט ייקבע במקום גלוי לעין, שאינו ניתן לכיסוי או להסתרה גם בעת שמתהלכים או נוכחים במקום הציבורי בני אדם.

ז. השלט יהיה עשוי חומר קשיח, למעט קרטון.

ח. צבעו של שלט לא יהיה עשוי חומר רעיל או חומר העלול לגרום סכנה לבריאות האדם.

חובות המחזיק של מקום ציבורי

החוק קובע כי מחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות עישון במקום ציבורי שבהחזקתו.
אך במידה ומחזיק של מקום ציבורי אשר יוכיח כי עשה את כל אלה המפוטים להלן , יראו אותו כמחזיק שעשה ככל שניתן למניעת עבירת העישון:

(1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות עישון.
(2) התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת החוק. או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו לפנות לאדם המעשן וביקש ממנו לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות עישון , נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.

על כל רשות מקומית לפרסם באתר האינטרנט שלה או בדרך אחרת, מספר טלפון שיהיה פעיל 24 שעות ביממה, לצורך הגשת תלונה למפקח.

איסור הצבת מאפרה במקום ציבורי
מחזיק של מקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו, אלא במקומות אשר הותרו כמפורט בתוספת לחוק.

"מאפרה" - כלי המיועד לשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו.

עונשים

העונשים על עבירות לפי החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון הינם חמורים , בית המשפט יכול להטיל על נאשם קנסות גבוהים הנעים בין 12,900 ₪ ל - 67,300 ₪ (תקרת מקסימום) והכול לפי סוג העבירה.

לאחרונה פסק בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו בתיק פלילי 005316/08 מדינת ישראל נ\' אשמורת קנסות גבוהים על נאשמות שהורשעו בכך שלא מנעו עישון בשטח הפאב שבבעלותן ,

על הנאשמת מס\' 1 נגזר קנס בסך 20,000 ₪ , על נאשמת מס\' 2 ו-3 נגזר קנס בסך 10,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם.

הנאשמות 2 ו-3 חויבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה דומה תוך שנתיים מיום מתן גזר הדין. ההתחייבות עמדה על סך של 20,000 ₪ לכל אחת מהנאשמות.

בעקבות פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בו הקל בית המשפט עם הנאשמות, כך שנאשמות 2 ו- 3 ישלמו קנס בסך 10,000 ₪ או יומיים מאסר תמורתם.

הקנס שהוטל על מערערת 1 הוחלט ע"י בית המשפט כי יש מקום לבטלו , וזאת לאור העובדה שבימ"ש מצא שסיכויי הגבייה של הקנס מנאשמת 1 יהיה נמוך,כאשר נאשמת 1הינה חברה המפעילה את הפאב שבבעלות נאשמות 2 ו-3 ויש לראות את הנאשמות 1,2,3 כיחידה אחת.

ההתחייבות הכספית בסך 20,000 שלא לעבור עבירה נוספת עליה חתמו המערערות 2 ו- 3 נשארה בעינה.