תאונות דרכים שנחשבות לתאונות עבודה

תאונות דרכים שהן גם תאונות עבודה 
 

מתי תאונת דרכים תחשב גם כתאונת עבודה:

במקרה ואדם נפגע בתאונת דרכים בזמן העבודה, בדרך מביתו למקום העבודה או בדרך חזרה ממקום עבודתו לביתו, תחשב התאונה כתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. לשם הנוחיות בפרק זה, נכנה תאונה זו "כתאונה משולבת". על נפגע זה, חלים כללים מעט שונים, מהכללים החלים על נפגע בתאונת דרכים רגילה. במקרים רבים קיים ספק, האם מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, או שמדובר בתאונת דרכים רגילה.

במקרים אלה מומלץ להיוועץ עם עורך דין מנוסה, שיסייע לנפגע, בקביעה באיזה סוג של תאונה מדובר. נפגעים רבים חיים על פי מיתוס שלא ברור מהיכן מקורו, שהתאונות המשולבות מעניקות זכויות מרובות יותר לנפגעים, ולכן הם מנסים לשנות מעט את העובדות, ובכך לנסות להגדיר את התאונה כתאונה משולבת.

ברצוני לציין, שלא מומלץ לעשות כך וזאת מכיוון, שבחלק ניכר מהמקרים, הנפגע עלול אפילו לקבל זכויות פחותות ערך בתאונה המשולבת לעומת התאונה הרגילה. עקרונית רק המוסד לביטוח לאומי מוסמך לאשר האם מדובר בתאונת עבודה או לא. רבים מהנפגעים חושבים, שאם המעביד הפנה אותם לקופת החולים באמצעות טופס 250 (טופס הפניה לקבלת טיפול רפואי שנותנים המעבידים לנפגעי עבודה על מנת שיציגו אותו בפני קופת החולים), או אם הם קיבלו מקופת חולים מסמך רפואי שכותרתו "תעודה ראשונה לנפגע בעבודה", הרי שלמעשה התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ועל כן מדובר בתאונה משולבת. עובדה זו אינה נכונה כלל וזאת מכיוון, שהן למעבידים, והן לממסד הרפואי אין את הידע וכמובן שאין להם את הסמכות להחליט האם מדובר בתאונת עבודה או לא. למעשה עד שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתאונה כתאונת עבודה, עדין יש ספק האם מדובר בתאונה משולבת או בתאונת דרכים רגילה. במקרה של חילוקי דעות, שלעיתים מתעוררות בין הנפגע לבין חברת הביטוח של הרכב, בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים רגילה או בתאונה משולבת, יכריע בסוגיה זו בית המשפט. במקרים רבים, עורכי דין מנוסים מסוגלים להביא את הסוגייה להכרעה בדרכים נוספות וללא התערבותו של בית המשפט.

בתאונה משולבת, זכאי הנפגע לזכויות שונות על פי שני חוקים:

א. זכויות שאותם הוא יקבל מחברת הביטוח של הרכב-על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים
ב. זכויות שונות על פי ענף ביטוח נפגעי עבודה בחוק הביטוח הלאומי.

הרבה נפגעים נוטים לחשוב, שבתאונות משולבות הפיצוי הכספי גבוה יותר מאשר הפיצוי המתקבל בתאונת דרכים רגילה אך צורת חשיבה זו שגויה. אמנם, בתאונה משולבת, הנפגע מקבל פיצויים משני מקורות שונים (המוסד לביטוח לאומי וחברת הביטוח של הרכב), אך סה"כ הפיצוי זהה בעצם לפיצוי שהנפגע היה מקבל רק מחברת הביטוח של הרכב, אילו היה מדובר בתאונת דרכים רגילה.

זכויותיו של הנפגע מהמוסד לביטוח לאומי

זכויותיו של הנפגע על פי חוק הביטוח הלאומי מורכבת ממספר יסודות עיקריים:

א. טיפול רפואי.
ב. תשלום בגין אובדן כשר עבודה (דמי פגיעה).
ג. מענק נכות מעבודה או קצבת נכות מהעבודה.
ד. גמלה מיוחדת או מענק מיוחד.
ה. שיקום מקצועי.
ו. גמלאות תלויים בנפגעי עבודה.

טיפול רפואי:
הנפגע, זכאי לקבל מימון לכל הוצאותיו הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. לכאורה, הנפגע בשלבים הראשוניים שלאחר הפציעה אינו מתעניין בזכות זו, מכיוון שהוא חי בתחושה שקופת חולים מממנת את כל ההוצאות הרפואיות. קופות החולים, אכן מממנות בשלב הראשוני את הטיפולים הרפואיים אולם, הם דורשות החזר מהמוסד לביטוח לאומי. לעיתים, פונה בטעות קופת החולים לחברת הביטוח של הרכב, בדרישה להחזר ההוצאות בגין הטיפולים. במקרה זה חברת הביטוח של הרכב תסרב לשלם את ההוצאות, מכיוון שמדובר בתאונה משולבת. חברת הביטוח של הרכב תטען, שהמוסד לביטוח לאומי הוא זה שצריך לממן את הטיפול הרפואי. המוסד לביטוח לאומי יסכים לממן את הטיפול הרפואי, רק אם הנפגע פנה למוסד לביטוח לאומי באופן מסודר (מילוי טופס הודעה על פגיעה בעבודה על נספחיו) על מנת שיכיר בתאונה כתאונת עבודה, (בהנחה שהמוסד לביטוח לאומי אכן הכיר בתאונה כתאונת עבודה).

יש לציין, שכשמדובר בתאונה משולבת, ברגע שרופאי קופת החולים המליצו על טיפול מסוים, המוסד לביטוח לאומי יממן את אותו טיפול. אולם, במרבית המקרים רופאי הקופות לא מודעים לכך שכשמדובר בתאונה משולבת זכאי הנפגע לקבל גם טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות. מתוך הרגל הם נמנעים מלהמליץ על אותם הטיפולים, וכך יוצא שהפצועים מקבלים טיפול נחות יותר. יש להיוועץ עם עורך דין מנוסה, על מנת שידריך את הנפגע כיצד לגרום למוסדות הרפואיים לספק לו את הטיפולים הרפואיים המשופרים.

לדוגמא כאשר מתעורר הצורך לקבלת טיפול רפואי פרטי כגון טיפולי שיניים. כשמדובר בתאונה משולבת במרבית המקרים קופות החולים מספקות אך ורק טיפולי שיניים במרפאות שיניים ציבוריות (בדרך כלל מרפאות השיניים של קופות החולים) אם הנפגע מעוניין לקבל טיפול חדשני יותר ומרופאי שיניים פרטיים הוא יתקל בקושי לקבל על כך החזר כספי מהמוסד לביטוח לאומי.

המלצתי היא, שבכל מקרה כשמדובר בשירות רפואי, לרבות אביזרים רפואיים (כגון פרותזות, מכשירי שמיעה, גבס מפלסטיק וכו') שאינו מסופק ישירות על ידי קופות החולים, כדאי להתקשר לענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי במקום מגוריו של הנפגע, ולברר שם, האם ספק השירות או ספק האביזרים הרפואיים מוכר על ידי סניף המוסד לביטוח לאומי. זאת על מנת שמאוחר יותר לא יתעוררו קשיים בהחזר ההוצאות הרפואיות מסניף המוסד לביטוח לאומי.

במסגרת מרכיב זה, ממן המוסד לביטוח לאומי גם את הוצאות הנסיעה של הנפגע, הכרוכות בקבלת הטיפול הרפואי. החזר הוצאות זה יתבצע על פי תעריף תחבורה ציבורית אלא אם כן הרופא המטפל של קופת החולים כתב במפורש, שהנסיעה לקבלת הטיפול הרפואי חייבת להיות באמצעות אמבולנס.

תשלום בגין אובדן כשר עבודה (דמי פגיעה)
במידה ועברו 3 חודשים, והנפגע עדיין לא החלים, הוא רשאי לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה להכרה כנכה מהעבודה. חשוב לציין, שצעד זה חייב להתבצע רק לאחר התייעצות עם עורך דין מיומן, ובסמוך לסיום התקופה של שלושת החודשים שלאחר התאונה. לצעד זה יש השלכות מרחיקות לכת, על הצלחת הטיפול בתביעה כנגד חברת הביטוח של הרכב. אסור לנקוט בצעד זה ללא תיאום עם עורך הדין. לאחר שהנפגע נקט בצעד זה, כמעט ולא ניתן לבטל את ההליך, ובמקרים רבים מתברר שהליך זה הוא הליך שגוי שעלול לגרום נזק בלתי הפיך לתביעה המשפטית .

תוך תקופה קצרה מתכנסת ועדה רפואית "מטעם המוסד לביטוח לאומי", לדון בקביעת דרגת הנכות שנותרה לנפגע. ברוב המקרים, נזקי הגוף אינם מתגבשים לנכות צמיתה כבר לאחר שלושת החודשים, ולכן בדרך כלל, הועדה תקבע לנפגע נכות או נכויות זמניות. במידה והנכות הזמנית גבוהה משיעור של %9, יקבל הנפגע גמלת נכות מעבודה במשך כל התקופה בה נקבעה לו נכות זמנית. כמובן שיש אפשרות לערער על החלטת הועדה הרפואית, אך לא מומלץ לעשות כן ללא התייעצות עם עורך דין מיומן.

במידה והנפגע אינו מסוגל עדיין לחזור לעבודתו, ואין לו מקורות פרנסה נוספים בנוסף לגימלת הנכות הזמנית מעבודה, הוא רשאי בתנאים מסוימים לפנות למוסד לביטוח לאומי, ולבקש שיכירו בו כנכה נזקק. במידה והנפגע יוכר כנכה נזקק, הוא יקבל סכום כסף חודשי הזהה לגמלת נכות זמנית מעבודה, בשיעור של , %100 וזאת במשך תקופה שלא תארך מעבר ל- 4 חודשים (בהתייעצות עם עורך דין מיומן ניתן להאריך גם את התקופה הזו). בשלב מסוים, לאחר שהסתיימה התקופה בה נקבעה לנפגע נכות זמנית מעבודה, תתכנס הועדה הרפואית, ותקבע את שיעור הנכות לצמיתות אשר נותרה לנפגע כתוצאה מהתאונה. במידה, ודרגת הנכות שנקבעה לנפגע על ידי הועדה הרפואית היא %20 ומעלה, יקבל הנפגע גמלה חודשית המחושבת על פי דרגת הנכות הרפואית, ומתבססת על השכר ששולם לנפגע ברבע השנה שלפני הפגיעה בתאונה ( עד לתקרה של פי חמישה מהשכר הממוצע במשק). במידה, ודרגת הנכות לצמיתות היא בן %9 ל %19, יקבל הנפגע מענק חד פעמי בשיעור של גמלה חודשית כאמור לעיל כפול המספר 43 (מה לעשות זו הנוסחה). במידה ותפקודו של הנפגע בעבודתו נפגע לצמיתות,

לדוגמא: אדם שעקב נכותו הרפואית נאלץ להחליף מקצוע, קיימת אפשרות להפעיל את תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי. על פי תקנה זו, ניתן להגדיל את שיעור הנכות הרפואית אשר קבעה הועדה הרפואית, בתוספת של עד %50 נוספים המחושבים מהנכות הרפואית שנקבעה. תוספת זו תינתן רק עם "ועדת הרשות לעניין תקנה 15" תשתכנע שאכן קיימת גם נכות תפקודית בנוסף לנכות הרפואית.

לצורך הבהרת הנושא ועל מנת למנוע בלבול אבהיר את חישוב תקנה 15 בדוגמא מספרית: נפגע שנקבעה לו דרגת נכות רפואית בשיעור של %10 וועדת הרשות לעניין תקנה 15 קבעה כי יש להפעיל את מלא תקנה 15 קרי בשיעור של %50, יקבל הנפגע מהמוסד לביטוח לאומי מענק המחושב על בסיס של %15 נכות, במקום מענק נכות המחושב על בסיס של %10 נכות בלבד.

במידה ושיעור הנכות שקבעה הועדה הרפואית אינו מקובל על הנפגע או על עורך דינו, קיימת אפשרות להגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, ולבקש להיבדק מחדש על ידי ועדה רפואית לערערים. את הערעור יש להגיש תוך 30 יום ממועד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, שזהו זמן קצר ביותר, שלא תמיד מאפשר להיערך לערעור מסודר. אולם, עו"ד מנוסה יכול להאריך את מועד הגשת הערעור בטכניקות שונות. מומלץ שלא להגיש ערעור ללא התייעצות מוקדמת עם עורך הדין, וכן ללא התייעצות עם רופא מוסמך, וזאת מכיוון שהועדה הרפואית לערערים עלולה גם להפחית את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית מדרג ראשון. חשוב לציין, שגם למוסד לביטוח לאומי קיימת הזכות לערער על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, ובמקרים רבים מנצל המוסד לביטוח לאומי את הזכות הנדונה. במידה, והחלטת הועדה הרפואית לערערים אינה מקובלת על אחד מהצדדים (הנפגע או המוסד לביטוח לאומי), ניתן להגיש ערעור לבית הדין לעבודה. אולם ערעור זה יעסוק רק בסוגיות משפטיות ולא בסוגיות רפואיות. על ההבדל בין שתי הסוגיות מומלץ להתייעץ עם עורך הדין.

יש לציין, שלכאורה אמורות הועדות הרפואיות להיות ועדות אובייקטיביות, אולם האובייקטיביות שלהן מוטלת בספק, וזאת בין השאר, מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי קובע את הרכב הועדות, ,משלם את שכר עבודתם של הרופאים הפוסקים בועדות, והועדות מתקיימות במשרדי המוסד לביטוח לאומי.

טענות רבות כבר נטענו בנוגע לחוסר האובייקטיביות של הועדות הרפואיות, ומזה זמן רב קיימת כוונה של המחוקק להעביר את השליטה בועדות לגורם אובייקטיבי כגון משרד הבריאות. אולם, תחנות הצדק פועלות לאט ועוד יעברו הרבה מים בירדן עד שהועדות הרפואיות יועברו לגורם אובייקטיבי. חשוב לציין, שדרגת הנכות שנותרה כתוצאה מתאונות עבודה שנקבעה על ידי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, היא משמעותית, לא רק לצורך קבלת זכויות על פי חוק הביטוח לאומי, אלא גם לצורך קבלת מרבית הזכויות המגיעות לנפגע מחברת הביטוח של הרכב. על פי חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, בתאונה משולבת, דרגת הנכות שנקבעה על פי חוק הביטוח הלאומי היא דרגת הנכות הקובעת, לצורך חישוב גובה הפיצוי שיתקבל מחברת הביטוח של הרכב.

כמובן, גם לכך יש מספר יוצאים מן הכלל:

א. במקרה שבו דרגת הנכות של הנפגע נקבעה על ידי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי רק לאחר קביעת דרגת הנכות על ידי מומחה מטעם בית המשפט.
ב. במקרה שבו נקט עוה"ד של הנפגע בהליך משפטי הנקרא: "בקשה להביא ראיות לסתור" בו באמצעים שונים מבקש עורך הדין של הנפגע לסלול את הדרך לקביעת דרגת הנכות לצורך חישוב הפיצויים שהתקבלו מחברת הביטוח של הרכב, שתהיה שונה מדרגת הנכות שנקבעה על ידי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. לדוגמא: אם הועדה הרפואית שבדקה את הנפגע בתאונה המשולבת, לא התייחסה כלל לנכות בתחום רפואי מסוים, ניתן לבקש מבית המשפט שימנה מומחה שיקבע את דרגת הנכות, באותו תחום רפואי. תחום רפואי נפוץ בו מגישים להביא ראיות לסתור, הוא כשמדובר בנכים קשים, ולדעתו של עוה"ד של הנפגע, יש צורך גם בבדיקה של מומחה שיקומי, שאינו ממונה על ידי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

גמלה מיוחדת או מענק מיוחד.
לבעלי דרגת נכות מעבודה בשיעור של %75 או יותר, וכן לנכים המתקשים בהליכה, ודרגת נכותם היא %65 - . %74, קיימת אפשרות לקבלת גמלה מיוחדת לכיסוי הוצאות אחזקת רכב (לשימוש אישי), נסיעות, טיפול אישי ועזרה בבית. לצורך קבלת גמלה זו, יש לפנות למוסד לביטוח לאומי בבקשה מיוחדת. בנוסף, נכים אלה יכולים לפנות בבקשה לקבל מענק מיוחד לצורך כיסוי סידורים חד פעמיים עקב הנכות (לרבות התאמת מקום מגוריו של הנפגע למגבלותיו, רכישת רכב לשימוש אישי ורכישת אביזרי עזר).

גמלאות תלויים בנפגעי עבודה
במידה, והנפגע מת מתאונת עבודה, זכאים התלויים בו לקבל זכויות מסוימות כגון:
א. קצבת תלויים- גמלה בשיעור של %100-%40 מהגמלה המלאה, שהייתה מגיעה לנפגע, אילו היה נותר בחיים ובדרגת נכות של %100. גמלה זו, תחושב על פי מספר התלויים שהותיר אחריו הנפגע. לא כל התלויים זכאים לקבל קצבת תלויים לדוגמא: אלמנה שמלאו לה 40 שנה המסוגלת לעבוד ולכלכל את עצמה, אינה זכאית לקצבה. למקבלי קצבת תלויים בעלי הכנסה נמוכה, משולמת גם השלמת הכנסה להכנסה מינימלית מובטחת.

ב. מענק תלויים- מענק חד פעמי בסכום של 36 קצבאות חודשיות, שהגמלה החודשית היא הגמלה המלאה, שהייתה מגיעה לנפגע לו היה נותר בחיים ובדרגת נכות של%100. את מענק התלויים, זכאים לקבל תלויים שאינם זכאים לקבל קצבת תלויים.

ג. מענק נישואים- אלמן שנישא ושקיבל לפני הנישואין קצבת תלויים, זכאי לקבל מענק בסכום חד פעמי הזהה לסכום של 36 קצבאות חודשיות. המענק משולם בשני שיעורים: האחד, לאחר יום הנישואים, והשני בתום שנתיים מיום הנישואים. יש לציין, שאלמן שקיבל מענק נישואים, אינו זכאי יותר לקבלת קצבת תלויים. חשוב להדגיש שכל הנאמר בסעיף זה לגבי האלמן נכון גם לגבי האלמנה.

ד. שיקום מקצועי לאלמן המקבל קיבצת תלויים - המוסד לביטוח לאומי מאשר לאלמן ללמוד על חשבון המוסד לביטוח לאומי מקצוע חדש. בזמן הלימודים, משלם המוסד לביטוח לאומי, דמי מחייה, וכן תשלום הוצאות שונות הקשורות בלימודים. חשוב להדגיש שכל הנאמר בסעיף זה לגבי האלמן נכון גם לגבי האלמנה.

ה. דמי מחייה ליתומים- ישולמו עבור כל ילד שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על יסודיים, או להכשרה מקצועית, וזאת על פי מבחן הכנסות של ההורה.

ו. מענק פטירה- אם נפטר מקבל קצבת נכות מעבודה, בעל דרגת נכות צמיתה של %50 ויותר, או נפטר המקבל קצבת תלויים, או נכה בגיל זקנה, ישולם לבן זוגו או באין בן זוג ליילדו מענק חד פעמי. סכום המענק הוא בגובה השכר הממוצע במשק.

זכיותיו של הנפגע מחברת הביטוח של הרכב
חברת הביטוח של הרכב, מפצה את הנפגע בגין מס' ראשי נזק לרבות:
כאב וסבל- המוסד לביטוח לאומי, אינו מפצה כלל בגין כאב וסבל . פיצויים בגין כאב וסבל יש לתבוע מחברת הביטוח של הרכב.

הפסדי ההשתכרות שנגרמו לנפגע עד למועד סגירת התיק בבית המשפט - יש לזכור שהמוסד לביטוח לאומי לא מפצה את הנפגע במלוא הפסדי השתכרותו, אלא רק בשיעור של %75 מהפסדי ההשתכרות, על כן, חברת הביטוח של הרכב אמורה לפצות את הנפגע ביתרה .

הפסדי השתכרות שיגרמו לנפגע בעתיד- הפסדי ההשתכרות של הנפגע בעתיד, מחושבים על ידי המוסד לביטוח לאומי באופן פשטני, שברוב המקרים אינו לוקח בחשבון את הנזקים האמיתיים של הנפגע.

לדוגמא: סטודנט להנדסת מחשבים, שבזמן הלימודים עובד במשרה חלקית כשליח בחברת שליחויות, מרוויח סכומי כסף נמוכים ביותר נניח כ- 2,000 ש"ח לחודש. לנפגע, נקבעה דרגת נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי בשיעור של %20 . הגמלה החודשית שמקבל נפגע כזה מהמוסד לביטוח לאומי, עומדת על סכום שאינו עולה על מאות בודדות של שקלים, וזאת מכיוון, שהמוסד לביטוח לאומי אינו לוקח בחשבון, שקרוב לוודאי שעד סיום לימודיו היה הנפגע יכול להרוויח לפחות את שילוש השכר המומצע במשק. על כן, חברת הביטוח של הרכב, אמורה לפצות את הנפגע על פי בסיס חישוב זה. כמובן שלבסוף מקזזים את הגמלאות הצפויות להתקבל מהמוסד לביטוח לאומי בעתיד.

עזרת צד ג' - העזרה שמעניק המוסד לביטוח לאומי לנפגעי עבודה, היא מצומצמת ביותר (בעיקר כשמדובר בנכויות שמתחת ל %65). על כן, אם הנפגע שכר לעצמו מטפלת שתסעד אותו ותעזור לו לנהל את משק ביתו במהלך כל תקופת השיקום, אמורה חברת הביטוח של הרכב, לפצות אותו בגין הוצאה זו.

כמובן, שאם מדובר בנפגע שנכותו מחייבת שירותי מטפלת ועזרה בבית, אמורה חברת הביטוח לפצות אותו גם בגין הוצאה צפויה זו.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאלים - אם לנפגע יגרמו הפסדי השתכרות בעתיד, בגין נכותו ומגבלותיו הרפואיות, הרי שהפרשותיו לקרן הפנסיה והתנאים הסוציאלים השונים (הפרשות לקופות גמל לקרנות השתלמות וכו), הנגזרות מגובה המשכורת יפגעו. על כן, יש לפצות את הנפגע גם בגין הפסדים אלה.

קשרים מיוחדים בין המוסד לביטוח לאומי ובין חברת הביטוח של הרכב

חשוב לציין, שזכויותיו של הנפגע מחברת הביטוח של הרכב בתאונה משולבת, הן בדרך כלל נחותות מזכויותיו בתאונת דרכים רגילה. זכויות אלא נראות לכאורה נחותות מכיוון שחברת הביטוח של הרכב והמוסד לביטוח לאומי כאילו "מתחלקים" בנטל "הפיצוי הכולל" שמקבל הנפגע. אחד הכללים הבסיסיים בדיני הנזיקין הוא, שהמזיק אמור להחזיר את מצבו הכלכלי של הנפגע לקדמותו. אם חברת הביטוח של הרכב בתאונה משולבת, תפצה את הנפגע באותו הפיצוי שהיה יכול לקבל ממנה בתאונת דרכים רגילה, היה מצבו הכלכלי של הנפגע משתפר, לעומת מצבו הכלכלי של הנפגע לפני התאונה. זאת מכיוון שהוא היה זוכה גם לתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בנוסף לתגמולים שהיה מקבל מחברת הביטוח של הרכב. בנוסף יש לציין, שבחלק גדול מהמקרים, זכאי המוסד לביטוח לאומי לפנות לחברת הביטוח של הרכב, ולדרוש ממנה שתשלם את מלא התגמולים שהמוסד שילם לנפגע. במקרה זה חברת הביטוח של הרכב, תקזז מגובה הפיצוי שנקבע בבית המשפט את גובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי. במקרה ומדובר בדמי פגיעה בתוספת תגמולי נכות זמניים ואפילו תגמול בגין מענק נכות כשהנכות הצמיתה היא עד %19 אין כל בעיה לחשב את הקיזוז היות ומדובר בסכום נתון וחד פעמי ששילם המוסד לביטוח לאומי לנפגע. כאשר מדובר בגמלת נכות מעבודה בשיעור של %20 ומעלה יש לחשב את שווי כל הגמלאות העתידיות שיקבל הנפגע מהמוסד לביטוח לאומי במשך כל חייו ולקזז את הסכום שמתקבל מהסכום הכללי שנקבע בבית המשפט (החישוב המיוחד יתבצע בדרך של היוון, ולאחר שמתקבל הסכום המהוון ניתן לקזז אותו מהפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט).

במקרים מסוימים יכולה להתרחש "בליעה". בליעה הוא מצב שבו תגמולי הביטוח הלאומי בעבר ובעתיד, מגיעים לשווי התיק או אפילו עולים על שווי התיק כפי שקבע בית המשפט.

לדוגמא: נניח שנקבע על ידי בית המשפט, שאדם מסוים שנפגע בתאונה משולבת זכאי לקבל פיצוי על סך 500,000 ש"ח. נניח, ששווי התגמולים שהנפגע קיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי עומד על סך 700,000 ש"ח.

במקרה זה, נוצרת בליעה, וחברת הביטוח של הרכב אינה חייבת לשלם לנפגע פיצויים נוספים. על כן, בחלק מהמקרים, עורכי דין מייעצים לנפגעים, שהיות ועומדת להתרחש "בליעה" אין טעם לתבוע את חברת הביטוח של הרכב. המוסד לביטוח לאומי יודע, שאם חברת הביטוח של הרכב לא תתבע על ידי הנפגע, הוא יתקשה לגבות מחברת הביטוח של הרכב את התגמולים ששילם לנפגע. על כן על פי חוק הביטוח הלאומי, מעודד המוסד לביטוח לאומי את הנפגעים שבתביעתם עלולה להיווצר בליעה לתבוע בכל מקרה את חברת הביטוח של הרכב. על פי החוק, בדרך כלל כשמדובר בתאונה משולבת, מתחייב המוסד לביטוח לאומי לתגמל את הנפגע בלפחות %25 מגובה הפיצוי שקבע בית המשפט. סעיף מקל זה בחוק הביטוח הלאומי נועד על מנת לעודד את הנפגעים להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח של הרכב, ובכך לעזור למוסד לביטוח לאומי לגבות את כל התגמולים מחברת הביטוח של הרכב. למעשה בפועל, מקבל הנפגע את ה- %25 מחברת הביטוח של הרכב, והמוסד לביטוח לאומי מתחייב לקזז מחברת הביטוח של הרכב את סכום זה, כאשר הוא יתחשבן עם חברת הביטוח בנוגע לחוב המגיע לו מחברת הביטוח.

יש לציין, שמקרה זה של הפיצוי של ה- %25, עומד בסתירה לכלל הבסיסי בדיני הנזיקין שמצבו הכלכלי של הנפגע, אינו אמור להשתפר כתוצאה מהתאונה. במקרה זה, הנפגע מקבל למעשה פיצוי כספי הרבה יותר גבוה מהנזק הכלכלי שנגרם לו בתאונה.

קיים חריג לפיצוי הנוסף בשיעור של %25 והוא, כאשר הנפגע נוסע ברכב השייך למעביד ובשירות המעביד. במקרה זה, המוסד לביטוח לאומי אינו יכול לתבוע מחברת הביטוח של הרכב את התגמולים ששילם לנפגע, וממילא הוא גם לא יבטיח את ה - %25.

במקרים אלה, קרוב לודאי שאם עורך הדין של הנפגע צופה "בליעה" הוא ימליץ לנפגע, שלא לתבוע את חברת הביטוח של הרכב.