תפקידו של טוען רבני

טוען רבני הינו תפקיד ייחודי, התואם את ערכאת בית הדין הרבני. אומנם זוהי ערכאה שהיא חלק מהמשפט הישראלי, אך עקרונותיה מבוססים על ההלכה היהודית, ומכאן הצורך בבעל ידע הלכתי ומשפטי, בו זמנית. במאמר זה נסקור מהי ערכאת בית הדין הרבני ונסביר על תפקידו של טוען רבני ועל החפיפה בין טוענים רבניים לבין עורכי הדין, בעיקר בנוגע לאתיקה.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה. 

ערכאת בית הדין הרבני:

לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג- 1953 (להלן:" חוק בתי הדין הרבניים"), סמכותם של  בתי הדין הרבניים, היא בדבר יחסי אישות וכלל נושאי המעטפת, הקשורים מטבעם להליכי נישואין וגירושין, לרבות משמורת ילדים, מזונות, תביעת כתובה וכדומה.  מדובר בערכאה שיפוטית, מקבילה לערכאת שלום בבתי המשפט, והיא ערכאה מקצועית ייחודית לשפיטה לפי הדין היהודי וההלכה הדתית. ניתן לומר שהערכאה המקצועית המקבילה לבתי הדין הרבני, בשל זיקת הנושאים הנידונים בה, היא בית המשפט לענייני משפחה.  בתי הדין הרבניים פרוסים ברחבי הארץ ב-12 מוקדים, כאשר ערכאת הערעור להליכים המובאים לפתחם, היא בית הדין הרבני הגדול היושב בירושלים.

בערכאת בית הדין הרבני דנים דיינים, והם מקביליהם של שופטים, לרוב, בהרכבים של שלושה בכל דיון. מינוי דיינים נעשה בוועדת מינויים של משרד המשפטים, בדומה למינוי שופטים. כאמור, לבית הדין הרבני נתונה הסמכות לנושאי מעטפת, אלו החופפים לענייניו של בית המשפט לענייני משפחה. לבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות לדון בכל הנוגע לתא המשפחתי, מכוח חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו-1995  (להלן: "חוק בתי משפט לענייני משפחה"). בשל אותה "כפילות", וכן בשל רצונותיו של כל אחד מהצדדים לפנות לערכאה שמטיבה עמו (זאת, בהסתמך על תפיסת הערכאות ודרך קבלת ההחלטות בהן), לרוב - ממהר כל אחד מהצדדים להגיש את התביעה כרצונו, משום שהערכאה הראשונה בזמן, שאליה הוגשה התביעה - לה יש סמכות לעסוק בתיק. דבר זה מכונה "מרוץ הסמכויות". אך לא נעסוק בכך במאמר זה, אלא בעובדה שניהול הליך בבית הדין הרבני - מצריך ידע רב והבנה, לא בהכרח משפטית בלבד, אלא הלכתית-דתית.

על תפקידו של טוען רבני:

אדם המחזיק במקצוע טוען רבני או טוען בית דין, רשאי לייצג ולהופיע בבית הדין הרבני, וזאת בדומה ליכולותיו של עורך דין. המקצוע האמור לא היה קיים מאז ומתמיד, אלא רק ב-30 השנים האחרונות. את סמכותם של טוענים רבניים ואת תכליתם, ניתן ללמוד מהאמור בתקנות הטוענים הרבניים, התשס"א-2001 (להלן:" תקנות הטוענים"). כמו כן, עניינם ועיסוקם מוזכר בכללי לשכת עורכי הדין, בשל האפשרות לייצוג. אדם המעוניין לשמש כטוען רבני, צריך לעמוד בשלושה קריטריונים מצטברים, אותם עליו לקיים: תושב ישראל, למד במשך 4 שנים בישיבה גבוהה (לאחר גיל 18), או לחילופין, לימודים לתקופה של מעל 3 שנים במוסד חינוכי, שבו קיבל תעודת גמר המוכרת בבית הדין הגדול, ועמידה בבחינה שנערכת על ידי וועדת בחינה. הבחינה כוללת ידע מעשי בדיני משפחה וכן התבוננות באופיו והתאמתו של המועמד לתפקיד. התפקיד בעבר היה רלוונטי לגברים בלבד.

לאחר פסיקת בג"ץ מסוף שנות ה-80, התירו גם נשים לעבודה זו, זאת בהוספת קריטריון מקביל ללימודים בישיבה גבוהה, שהוא לימודים של 3 שנים במוסד חינוכי.  צירוף נשים לשורות הטוענים הרבניים, שיפר את מעמדו של בית הדין הרבני לגבי הטענה בדבר קיפוח נשים, ואף מסייע לנשים המתמודדות שם בהליכי גירושין.

חפיפה לתפקיד עורך הדין:

ככלל,  לשכת עורכי הדין שומרת על מקצוע עריכת הדין ואינה מאפשרת למי שאינו מחזיק ברישיון, לבצע תפקידים של עורך דין. טוען רבני, בשל התמקצעותו בכל הנוגע לבית הדין הרבני, רשאי לבצע פעולה של ייצוג, וזאת למרות הוראות הדין בנושא, שאוסרות על מי שאינו עורך דין, לייצג אדם אחר בערכאות.

חשוב להעיר כי לטוענים רבניים ישנם כללי אתיקה, בדומה לעורכי הדין. העיקרי בהם, הוא החובה לשמור בסודיות, כל מידע שמובא לפניהם אודות הלקוח (בהתאם לסייגים הקיימים, בנוגע לידיעה על רצונו של הלקוח לעבור עבירה פלילית עתידית, או יכולתו של עורך הדין או הטוען הרבני להתגונן בחקירה משטרתית). במידה וטוען רבני חורג מכללי האתיקה החלים עליו, אזי תופעל כלפיו ענישה משמעתית, בדומה להליך המתרחש אצל עורכי דין.

סיכום:

הערכאה הייחודית של בית הדין הרבני, מצריכה גם בסיס הבנתי בקבלת ההחלטות, גם על פי דין תורה. אי לכך, תפקידו של הטוען הרבני נחוצה במקרה זה. עם זאת, אין תחליף לייעוץ עם עורך דין, מכיוון שיכולים להתנהל הליכים נגזרת מקבילים להליך העיקרי, בבית המשפט לענייני משפחה. מכאן, מומלץ להיוועץ גם בעורך דין לענייני משפחה, במידה ואתם נעזרים בטוען רבני.