מה בין עבירת הרצח לעבירת ההריגה ועבירת גרימת המוות ברשלנות

בהשראת המתת המחבל ע"י החייל רצ"ב מספר חידודים בעניין עבירות ההמתה בישראל - מה בין עבירת הרצח לעבירת ההריגה ועבירת גרימת המוות ברשלנות ובהשלכה למקרה שבהמתת המחבל ע"י החייל.

מאמר פרי עטו של עו"ד פלילי אדי אבינועם. משרד עורך דין פלילי אדי אבינועם.

החוק הפלילי בישראל יוצר אבחנה בין שלוש עבירות ההמתה המוכרות בקודקס הפלילי – רצח, הריגה וגרם מוות ברשלנות.

אף על פי שעסקינן בשלוש עבירות שתוצאתן זהה – מוות, הרי שקיים בינהן הבדל תהומי במספר פרמטרים: ככלל, למעט עבירות אחריות מוחלטת, או עבירות המתאפיינות באחריות קפידה, כשהדגש הוא על המעשה הפלילי, לא ניתן לבסס אחריות פלילית לעושה העבירה מבלי שמתלווה למעשה מחשבה פלילית ממש, כפי שלא ניתן להעמיד לדין "עברייני מחשבות" נטולי ביצוע מעשי ולו מינימלי של דיבור.

במילים אחרות אין אחריות פלילית ללאREUS ACTUS ו- MENS REA, אין אחריות פלילית ללא שילוב של המעשה הפלילי יחד עם המחשבה הפלילית.

ככלל, על מנת שאדם יורשע בעבירת הרצח דווקא ולא בעבירת ההריגה או גרם המוות ברשלנות, המדינה תצטרך להוכיח הלך נפש של כוונת קטילה ממשית המלווה בשיקול ויישוב הדעת. כלומר, לא די שהמדינה תצטרך להוכיח שהנאשם ברצח צפה את תוצאת המוות במעשהו העברייני (דקירה, ירי בנשק חם, דריסה מכוונת עם מכונית וכו\') אלא שהנאשם חפץ ורצה בתוצאת המוות וכוון לכך ללא שום קנטור מיידי מצד הקורבן כשהנאשם הכין עצמו להמית הקורבן או שהכין מכשיר להמית את הקורבן.

בשפה פשוטה נפוץ המושג רצח "בדם קר" כדי להמחיש גרימת מוות מתוך מחשבה או תכנון קר ולא בשל תוצאת קנטור או התגרות שיכול והביאה הפוגע לפעול מחימה וזעם. עם השנים התבצעו תיקונים בחקיקה שהעניקו לנאשמים ברצח אחריות מופחתת מכורח נסיבות יוצאות דופן, למשל אם מעשה ההמתה היה על גבול ההגנה העצמית או אם המעשה היה תוצאה של הפרעה נפשית שאינה עולה עד כדי מחלת נפש משפטית או בשל העובדה כי הנאשם היה נתון במצוקה נפשית קשה עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו מצד קורבן המוות. (למבוגרים שביננו זכור למשל המקרה של שוקי בסו שהואשם ברצח אביו על רקע אלימות של שנים מצד האב המנוח כלפי אשתו).

עבירת ההריגה, כעבירת הרצח, נחשבת לעבירת פשע חמור, אם כי הנאשם בה יישפט בפני שופט יחיד בבית המשפט המחוזי ואם יורשע בה יהיה צפוי לענישה של עד 20 שנות מאסר.

עבירת ההריגה נבדלת מעבירת הרצח במחשבה הפלילית "הקלה" יותר המתלווה למעשה ההמתה, באופן שההורג לעומת הרוצח, לא חפץ ורצה בתוצאת המוות, אם כי במעשהו העברייני צפה את התוצאה הקטלנית.

כך למשל, נהג שביודעין שותה לשוכרה בטרם עלייה לרכבו לנסיעה ומוצא עצמו מאוחר יותר פוגע בהולך רגל למוות תוך שחצה צומת באור אדום לא יתפלא, אם יואשם בעבירת הריגה שכן נהג השותה לשכרה תוך מודעות לכך שהוא צפוי להיות תחת השפעת אלכוהול כשיאחוז בהגה המכונית, מסתכן בהתממשות ריאלית של סכנת מוות לציבור המשתמשים בדרך לרבות הולכי רגל, גם אם, חלילה, לא חפץ ולא רצה באמת ובתמים להביא למותו של אדם כלשהוא ממעשיו.

עבירת גרימת המוות ברשלנות הינה עבירת עוון, הקלה יותר מעבירת פשע וככזו הנאשם בה יישפט בבית משפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי והענישה המקסימלית לה יהיה צפוי המורשע בה, היא עד שלוש שנות מאסר. עבירת גרימת המוות ברשלנות מתאפיינת בהבאה למותו של אדם ברשלנות ולא מתוך מחשבה פלילית אקטיבית שצפתה סובייקטיבית את תוצאת המוות.

במילים אחרות על מנת להרשיע אדם בעבירת גרימת המוות ברשלנות תצטרך המדינה להוכיח כי הנאשם נהג במעשהו שהוביל למות הקורבן, באופן שאדם סביר או אדם מן היישוב לא היה נוהג כפי שנהג הנאשם על פי סטנדרטים שהפסיקה קבעה.

כך למשל אנו מוצאים בפסיקה מקרים רבים של עבירות גרם מוות ברשלנות על רקע תאונות דרכים קטלניות כשהפוגע לא מכניס עצמו באופן מודע לפוטנציאל תוצאה קטלנית, תאונות עבודה כשנאשמים לא נקטו באמצעי בטיחות כפי שהיה מצופה ונדרש ממעביד סביר וכו\'. בדיקת כל מקרה בו הומת אדם צריך להעשות שלא במנותק מן הסיטואציה הרחבה , האווירה הזמן והנסיבות המיוחדות להתרחשות הארוע. כולנו ערים לסערה שאחזה במדינה נוכח הפרסומים על המתת המחבל ע"י החייל כשחלק רחב מן הציבור משמיע קריאה להרפות מן החייל ושלא להעמידו לדין על המתת המחבל.

הכנסת מקרהו של החייל אל קטגוריות קשיחות של החוק הפלילי תוך התעלמות או אי נתינת משקל ראוי לצונאמי הטרור בכל רחבי העולם ככלל וכאן בארץ בפרט, הוא בבחינת עשיית עוול לחייל מחד גיסא ופגיעה בכושר ההרתעה כנגד הטרור ונתינת פרס למחבלים בפועל או בפוטנציה, לעניות דעתי המקצועית האישית. עניינו של החייל במעשהו כלפי המחבל, אינו עוד מקרה טראגי של חיסול פלילי שאנו חווים חדשות לבקרים.

החייל נמנה על צבא הגנה לישראל , פשוטו כמשמעו – להגנה על תושביה ואזרחיה של המדינה גם ולרבות חיילי המדינה הזו. אם מעמידים חייל שכזה לדין פלילי על המתת המחבל, במה שונה עניין זה , צריך לשאול , בחיסול ממוקד של מחבל במיטתו כשהוא נם את שנתו? הרי הוא אינו מסכן איש כאשר הוא ישן, יטען מי שיטען. מחבל היוצא למסע רצח כשכל המרבה נרצחים הרי זה משובח, רחמנא ליצלן, הוא לא בחזקת מחבל הנם את שנתו והמתתו נעשית במנותק ממעשהו העכשווי אלא שהמתתו היא פועל יוצא של הסכנה המוחשית והממשית ממעשהו והתנהגותו ,כשהמתתו היא לא אקט ענישתי כלפיו אלא מניעתי! יש ויבואו חולקים שיטענו כי לאחר שהמחבל נוטרל לא היה כל בסיס חוקי לירי כלפיו.

ייתכן והטענה לגיטימית באמירתה, אך בפועל לא אלו שלא נכחו בארוע יכולים לשפוט את שעבר בראשו של החייל במחשבותיו או בהרגשתו הסובייקטיבית לנוכח האיום שעלה מהתנהגות המחבל.

רבים המקרים עליהם שמענו כי מחבלים פצועים פוצצו עצמם על אף ולמרות פציעתם כשהם עדיין מהווים סכנה מוחשית וממשית לאחרים. דומה כי לא פחות מחוסר הבהירות בה מצוי היום החייל, רב הבלבול בקרב שאר החיילים שעושים ימים כלילות על הגנת הארץ ותושביה , כשאין אמירה ישירה החלטית ונחרצת כיצד ראשי המדינה רואים לנכון להתייחס לארוע שכזה וכדוגמתו תוך שקילת ההשלכות שינבעו מהחלטות פרטניות שכאלו על התנהגות החיילים בעתיד , כשלא נראית רגיעה באופק הקרוב מנחשול הטרור שמציף ותוקף בכל מקום.

אין בדברים האמורים לעיל משום תחליף לייעוץ משפטי.