על הסדרי ראיה

בכל הנוגע לגידול, טיפוח וטיפול בילדים על ידי הוריהם (בין אם הם נשואים ובין אם הם גרושים), עומד עיקרון אחד ועיקרי, אשר מנחה את מערכת השפיטה הישראלית, ובכלל זה – בעולם, בהתאם לאמנת זכויות הילד, והוא עקרון טובת הילד.

רוצה לומר – קבלת החלטות הנוגעות לילד הספציפי ולטובתו האישית, וזאת מבלי להתייחס לאינטרסים זרים. לעיתים, דווקא הוריו של הילד, יכולים להיות אלו המכניסים אינטרסים שלהם, בעיקר כאשר השניים נמצאים בהליך פירוד, ועניינו של הילד נוגע למשמורת והסדרי ראייה. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהי משמורת ילדים, מהם הסדרי הראייה ומה קורה בעת הפרת הסדרי ראייה.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עו"ד לענייני משפחה.

משמורת ילדים:

משמורת הינה החלטה לגבי מגוריו של הקטין ומי ההורה המשמורן, שהוא זה אשר יקבל החלטות בדבר הקטין בנושאים שבשגרה. משמורת תיקבע באמצעות בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, וזאת כאשר מתקיים שינוי באורח החיים של הקטין.

לרוב, כאשר הוריו עוברים מחיים משותפים בבית אחד, לפרידה ומגורים בבתים שונים, אזי תיקבע הערכאה המשפטית, מי יהיה ההורה המשמורן, שאצלו ישהה הילד בשגרה. כאשר נקבע הורה משמורן אחד, יהיה מדובר במשמורת בלעדית. אז, יזכה ההורה האחר להסדרי ראייה, שעליהם נרחיב בהמשך. כאשר זמני החלוקה בין בתי ההורים, יתחלקו שווה בשווה, תהיה זאת משמורת משותפת: לילד יהיו שתי מסגרות חיים. כלומר, יהיו לו שני חדרים, בשני בתים שונים, וחייו יתחלקו בין השניים, שווה בשווה. ההחלטה בדבר משמורת משותפת וקבלתה, החלה בעת האחרונה, לאור תפיסת הורות משותפת כדרך התואמת את טובת הילד. המתנגדים לשיטה טוענים, כי שתי מסגרות חיים יוצרות בלבול ותחושת חוסר וודאות אצל הילד.

הסדרי הראייה:

כאמור, הסדרי ראייה חלים רק כאשר מדובר במשמורת בלעדית, מכיוון שמשמורת משותפת מייתרת את הצורך בהסדרי ראייה. ההסדרים הללו קובעים את אופן, תוכן וזמני המפגשים בין ההורה שאינו משמורן לבין ילדיו.

כיום, משתמש בית המשפט לענייני משפחה, בעיקר בביטוי "זמני שהות" ולא "הסדרי ראייה", במטרה לעמוד בתכלית המפגשים. ככלל, יש לדעת כי כאשר היחסים בין ההורים, מסוכסכים, אזי ייעשו הסדרים קפדניים יותר, המגדירים בפרטי פרטים את אופיים של המפגשים, לדוגמא: בחירת מקום המפגש, תוכן המפגש וכדומה. הסדרי ראייה סטנדרטיים בישראל, עומדים על שני מפגשים שבועיים, בני 4 שעות כל אחד, בשעות אחר הצהריים, כאשר סופי השבוע הם לסירוגין.

כאשר הסדרי הראייה יכללו גם שינה, הם יחשבו להסדרי ראייה מורחבים. כמו כן, במקרים שבהם הסדרי הראייה יצטרכו להיות בהשגחה (במקרים של חשש לאלימות, להברחת הילד ועוד), המפגשים ייעשו במסגרת "מרכזי קשר": מרכזים שבהם המפגשים מפוקחים. ההורה וילדיו יגיעו בנפרד ואף יצאו משם בנפרד.

עם זאת, נעיר הערת אזהרה: האמור עד כה מבוסס על ניסיון ופרקטיקה, אך כל מקרה נבחן לגופו בענייני משמורת, ולא כל מקרה דומה לרעהו.

הפרת הסדרי ראייה:

הסדרי ראייה אינם נקבעים על פי דעתם האישית ובלעדית של ההורים, אלא על ידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, במטרה להבטיח את עיקרון טובת הילד. אי לכך, אי קיום הסדרי ראייה, מהווה הפרה של החלטת שיפוטית, שעליה יכולות להיות סנקציות מחייבות, לרבות קנסות.

אחת הסנקציות הינה הטלת קנס כספי. ככלל, בית המשפט אינו מתייחס לכך כקנס עונשי, אלא כתשלום ופיצוי על הזמן שבו הילד שהה, מעבר לצורך, אצל ההורה המשמורן. סנקציה זו בדרך כלל תוטל, כאשר ההורה שאינו משמורן מתנגד לקיום המפגשים. בית המשפט יצור חיוב, לרוב כאשר יהיה מדובר בילדים קטנים שיש להם צורך בקיום המפגשים וקשר עם האב שאינו משמורן. סנקציה נוספת יכולה להתבטא בצמצום עד ביטול הסדר הראייה, וזאת לאור הרגשת זילות מצד בית המשפט בקיום ההסדרים. מנגד, במידה ואי קיום ההסדרים יעשה מצד הילדים (במידה ואלו מבינים בעניינם ודעתם אינה מוטה על ידי ההורה המשמורן), או לאור הגבלות של ההורה המשמורן, אזי בית המשפט יכול להטיל הפחתת מזונות, עד כדי ביטולם.

סיכום:

בכל הנוגע למשמורת ילדים, לרבות הסדרי ראייה, יש צורך בחוות דעתם של אנשי מקצוע, כדוגמת עובדים סוציאליים, אשר מעריכים את טובת הילד ואף את רצונו (במידה והוא מבין בעניינו). מלבד אנשי המקצוע בתחום הרווחה ולאור ההליך המשפטי הסבוך, שלעיתים יוכל להתנהל בשתי ערכאות שונות (הליך גירושין מרכזי בבית הדין הרבני והליכי משמורת בבית המשפט לענייני משפחה), יש צורך בעורך דין לענייני משפחה, אשר ילווה את ההליך ויסביר על ההשלכות של כל החלטה המתקבלת. החלטה זו יכולה להיות הרת גורל על התפתחותו של הילד ובכלל.